שטח A

שכבה IV — התקופה הממלוכית (איור 3). בריבוע הדרומי-מזרחי של השטח נחשפו הצטברות של אפר ואבנים (L809) ומתחתיה אבנים גדולות ואדמה חולית אפרפרה (L811; איור 4). מתחת לשרידים אלה נחשפה קרקע בתולה. בחפירה התגלו שפת קנקן (איור 5:5) ושבר גוף מעוטר (איור 6:5), כנראה של קדרה, המתוארכים לתקופה הממלוכית.
 
שכבה III — התקופה העות'מאנית. בדרום השטח נחשפו קירות ורצפות, ללא תכנית ברורה. זוהו שלושה שלבים (CA).
בשלב A הקדום נחשף בריבוע הדרומי-מזרחי, מעל שכבה IV, קיר רחב (W529; כ-0.8 מ' רוחב; ר' איור 3), ששימש כנראה יסוד של קיר שנבנה מעליו (W523). צמוד לקירות 523 ו-529 נחשפו שכבות של אפר, עפר, טין אדמדם וכורכר (L806 ,L803), שעליהן הונחה רצפת כורכר (L801). בשכבה 806, מתחת לרצפה, נמצא מטבע מנע'ר מהתקופה העות'מאנית, שנטבע במצר אל-מחרוסה (1574–1617 לסה"נ; ר"ע 154939); הוא נותן את התאריך המוקדם ביותר לבניית הרצפה. על רצפת כורכר 801 התגלה שבר מקטרת חרס מהמאה הי"ט לסה"נ (להלן, איור 41:6), המתארכת את סיום השימוש ברצפה זו ואת התאריך המוקדם ביותר של הרצפה מהשלב הבא. רצפה 801 כוסתה באפר מעורב בעפר. בריבוע הדרומי-מערבי נחשף קטע מקיר צר (W526; כ-0.4 מ' רוחב), שהשתמר לגובה נדבך אחד. ממערב ומדרום לקיר התגלו משטחי אבנים, ומעליהם — הצטברות של אפר, עפר, חרסית ואבנים קטנות (L810) והצטברות של חרסית מעורבת בחול חום (L812). במרכז השטח נחשפו שני קירות (W525 ,W524; איור 7), הניגשים זה לזה. קיר 524 נבנה משני פנים של אבנים מהוקצעות במגוון מידות וביניהם ליבה של טיט, אדמה ואבנים קטנות. מקיר 525 נחשף רק הפן הדרומי, שנבנה מאבנים מהוקצעות והשתמר לגובה שני נדבכים. אל קירות אלה ניגשת רצפת כורכר (L294), שנבנתה על מילוי של אבנים קטנות וחרסית (L807 ,L295). הממצאים משלב A כוללים שברי כלי חרס מהתקופה עות'מאנית, בעיקר ממשפחת כלי עזה השחורים, ובהם בסיסי קערות (איור 1:6), קערות מטיפוס זבדיה (איור 2:6), קדרות מטיפוסי משארת (איור 10:6–12) וערבה (איור 9:6), קדרה (איור 13:6), סירי בישול עשויים ביד (איור 19:6, 20), קנקן הדומה לקנקנים מהתקופה הממלוכית (איור 23:6), קנקן אגירה גדול (זיר? איור 24:6), קנקנים (ג'ארה; איור 25:6–27), בקבוק או צפחת (שרבה; איור 37:6), צפחת (איור 39:6) וכן שתי מקטרות חרס (L801; איור 41:6, 42), שלפחות אחת מהן (איור 41:6) מתוארכת למאה הי"ט לסה"נ (Dekkel 2008:148–149, Fig. 4.12:67).
בשלב B (איור 7) נמשך השימוש בקיר 523, והוגבהה רצפת החדר העשויה מכורכר (L292) באמצעות מילוי אפר מעורב בעפר (L299) שהונח מעל רצפה 801. לאחר שהשימוש ברצפה 292 הסתיים הצטברו עליה חרסית ואבנים (L283). ממערב לקיר 523 ולרצפה 292 נחשף קיר נוסף (W521), שנבנה מאבנים מהוקצעות, בינוניות וגדולות, והשתמר לגובה 1.2 מ'; אפשר שקיר 521 שימש אומנה לקשת. מצפון לקיר זה נחשף גל אבנים מעוגל (W522). נראה כי אל קיר 521 מתייחסת רצפת כורכר (L297 ,L290), שהונחה מעל מילויים של אפר מעורב בעפר, מעט אבנים קטנות (L291), חרסית חומה (L298) וטין אדום מעורב באפר ועפר (L808); מילויים אלה הונחו מעל שרידי שלב A של השכבה. מעל רצפת הכורכר 290 ו-297 התגלה מפלס של עפר, אפר וחרסית חומה (L286 ,L285). רצפה 294 משלב A, הסמוכה לקירות 524 ו-525, כוסתה באדמה מהודקת מעורבת באפר, ששימשה רצפה (L289). רצפה 289 כוסתה באדמה מעורבת באפר ואבנים קטנות (L284). בשלב B התגלו שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית, ובהם שבר קערה מזוגגת (איור 3:6), קערות מיובאות מזוגגות ומחופות (איור 4:6–6), בסיס קערה (איור 7:6), קדרות ממשפחת כלי עזה השחורים (איור 14:6, 15), סיר בישול עשוי ביד (איור 21:6), סיר בישול ממשפחת כלי עזה השחורים (איור 22:6), קנקן הדומה לקנקנים מהתקופה הממלוכית (איור 28:6), קנקנים גדולים ממשפחת כלי עזה השחורים, ובהם זיר או עסלייה (איור 29:6), כלי לחלב המכונה מאחלבה (איור 30:6), ג'ארות (איור 31:6–33) וצפחות (איור 38:6, 40).
בשלב C נחשפה בריבוע הדרומי-מערבי, מעל רצפה 290, תעלה (L520; איורים 8, 9), שנבנתה משני קירות של אבני גוויל במגוון מידות. התעלה התגלתה מלאה באדמה (L805). ממערב לתעלה נחשפו מילויים של עפר, אפר, טיט אדום, חול חום ומעט אבנים (L280 ,L278 ,L276). בתעלה ובמילויים שממערב לה התגלו שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית, ובהם קערה קטנה ממשפחת כלי עזה השחורים (איור 8:6), קערה עמוקה מטיפוס זבדיה (היא לא צוירה), קדרות (ערבה וכיור? איורים 16:6–18), קנקן זיר (? איור 34:6), קנקן (איור 35:6), קנקנים הדומים לקנקן ג'ארה מטיפוס 1 ממשפחת כלי עזה השחורים (איור 36:6), שמופיעים עד ראשית המאה הכ' (ישראל תשס"ו:93), מקטרת (איור 43:6) מן המחצית השנייה של המאה הי"ט (Dekkel 2008:152–153, Fig. 4.14, 78) ונרגילה (איור 44:6). שפת נרגילה דומה נמצאה ביפו ושם היא תוארכה למאה הי"ט לסה"נ (de Vincenz 2015). בחלק הצפוני של השטח (איור 10), מדרום–מערב למחראב של המסגד, נחשפו קיר מחיצה (W509) ויסודותיהם של הקירות הדרומיים של המסגד (W502 ,W501). קירות 501 (7.8 מ' גובה) ו-502 (0.7 מ' רוחב, כ-2.4 מ' גובה) נבנו מאבני גזית גדולות ובינוניות; קיר 501 טויח בפן הדרומי בטיח אפור כהה. מצפון לקיר 509 התגלו מילויי אדמה ללא ממצאים (L221–L219). קיר 509 והמילויים הקשורים אליו נחתמו ברצפה ובמילויים של שכבה II.
 
שכבה II — שלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי (איורים 11, 12). נחשפו חלקית חמישה חדרים משלושה מבנים (1–3), קיר (W510) של מבנה נוסף (4) ורחבה מרוצפת (5). המבנים רוצפו במגוון רצפות. בחלק מן החדרים הובחנו שינויים. בצילומי אוויר מהשנים 1918 (איור 13) ו-1947 (ששון תשע"ג) ניכרים צמוד לקיר הדרומי של המסגד מבנים, וביניהם רחבה קטנה, המתאימים לממצאים מהחפירה.
צמוד לפינה הדרומית-מערבית של המסגד נחשף חדר יחיד (L205) ממבנה 1. התגלו הקירות התוחמים את החדר מצפון (W506), ממזרח (W503) ומדרום (W515; כ-0.6 מ' רוחב, 7 מ' גובה השתמרות). קירות אלה נבנו משתי שורות של אבנים גדולות ובינוניות, וביניהן ליבה של אבנים קטנות, וטויחו בטיח אפור (קיר 503) ולבן (קיר 506). רצפת חדר 205 עשויה מאריחי מלט (0.25 × 0.25 מ') צבועים באדום, אפור, לבן ושחור, הסדורים באלכסון ותחומים במסגרת של שתי שורות אריחים שחורים ומעט פריטי שיש בשימוש משני. ריצוף דומה נחשף בחצר המסגד (שטח B; להלן). מעל הרצפה התגלו מפולות אבנים ופסולת בת זמננו.
ממזרח לחדר 205 וצמוד למחראב המסגד מדרום נחשפו שני חדרים (L212 ,L209) ממבנה 2. תכניתו של חדר 209 אינה סדורה ונחשפו רוב הקירות התוחמים של החדר (W519 ,W515 ,W508 ,W507 ,W503 ,W502 ,W501). קירות 507, 508 ו-519 (0.20–0.35 מ' רוחב) נבנו משורה אחת של אבנים מהוקצעות שלוכדו בחומר מליטה אפור. בחדר 209 התגלו קטעים משתי רצפות, האחת במפלס גבוה (L209) והשנייה במפלס נמוך (L213); מעליהן הצטברה פסולת בת זמננו. רצפה 209 עשויה מטיח אדום, והיא הושתתה על מצע כורכר ומילויי אדמה (L216 ,L215 ,L211). מתחת למילויים אלה התגלו השרידים משכבה III. מחדר 212 של מבנה 2 נחשפה הפינה הדרומית-מערבית. בחדר זה התגלתה רצפה עשויה מטיח אפור בהיר; היא נמוכה מרצפה 209 אך גבוהה מרצפה 213. מתחת לרצפה 212 נחשפו מילויי אדמה ושברי כלי חרס (L217 ,L214).
מדרום לרחבה 5 נחשפו שני חדרים ממבנה 3; הם צמודים זה לזה ומופרדים בקיר משותף (W512). בחדר המערבי התגלו הקירות הצפוני (W513) והמערבי (W514). בחדר המזרחי התגלה הקיר הצפוני (W511). קירות שני החדרים נבנו מאבנים מהוקצעות גס, רובן בינוניות, ואבני גוויל, שלוכדו בחומר מליטה חום-אדום ואבנים קטנות. בחדר המערבי התגלתה רצפה (L262) עשויה מאדמה חומה מהודקת ואפר. רצפה 262 ניגשת אל מתקן (L802), התחום בשני קירות (W518 ,W517), שנבנו משורה אחת של אבני כורכר מהוקצעות חלקית. רצפה 262 הונחה על מפלס אפר (L274 ,L271), שבחלקו המערבי נמצא סיר בישול (איור 14). בחדר המזרחי התגלו מילוי אדמה חומה (L268) ומעליו תשתית רצפה (L267) עשויה מכורכר מהודק ופחמים קטנים. מעל התשתית זוהו סימני אריחים של הרצפה.
צמוד למבנה 1 מצפון התגלה קיר 510 של מבנה 4, שהשתרע ממערב למסגד. מצפון לקיר 510 נחשפה רצפה עשויה ממפלס דקשל טיט אדום–כתום (L206).
מדרום למבנים 1 ו-2 נחשף חלק מרחבה 5 (כ-22 מ"ר), שרוצפה בטיח אפור (L266) שהונח על מילוי של חרסית שחורה ואבנים קטנות (L269). רצפה 266 נהרסה ברובה כתוצאה מהפעילות בשכבה I. בצד המערבי של הרחבה התגלה קיר (W516), שנבנה משורה אחת של אבנים מהוקצעות, ובהן אבן סף בשימוש משני. קיר זה נמוך מעט מגובה רצפת הטיח 266, ואפשר שהוא חצץ בין רצפת הטיח לבין החלק המערבי של הרחבה, שבו לא הובחנה בחתך רצפה כזו.
הממצא משכבה II כולל קערות (איור 1:15–3), קדרות (איור 4:15–7), סירי בישול מטיפוס טאנג'רה ממשפחת כלי עזה השחורים (איור 8:15, 9; ישראל תשס"ו:176–179, איור 167), קנקן (איור 10:15), בקבוק או כלי אנטיליה (איור 11:15) ומקטרות (איור 12:15–16) מהמאה הי"ט לסה"נ (Dekkel 2008:152–153, Fig. 4.14:78).
 
שכבה I— ימי המנדט הבריטי ומדינת ישראל (איור 16). על קיר 511 ממבנה 3 נבנתה קורת בטון שמשולב בה ברזל (0.4 מ' רוחב), כנראה לקומה שנייה. גם על קיר 513 ממבנה זה התגלו שרידי מלט אפור, אולי של קורת בטון דומה. עוד התגלו במבנה 3 שתי רצפות חדשות משלב זה. בחדר המזרחי של המבנה התגלתה רצפה עשויה משילוב של אריחי מלט שבורים, אבנים, טיח אדום וחרסית חומה (L258), שהונחה על מילוי של חרסית ושברי אריחים (L259). בתשתית הרצפה נמצא מטבע משנת 1935, המתארך את השכבה. בחדר המערבי של מבנה 3 התגלתה רצפת מלט (L257), שהונחה על מילוי של חרסית חומה, טיט אדום ואבנים (L260). רצפה זו ניגשת לקיר 513 בלבד.
בשנים 1965–1980 נפסק השימוש במבנים למגורים (ששון תשע"ג:45–46). מצפון לקיר 519 נבנתה אבן שפה הקשורה למבנה חדש שנבנה לקרן אשקלון. בשטח הרחבה של שכבה II הונח צינור בטון לניקוז ונבנתה בריכה קטנה (L265; כ-0.9 מ' קוטר). הבריכה והצינור כוסו בחול ים (L264), ובו התגלו מטבע ישראלי של אגורה אחת, מסוף שנות השישים של המאה הכ', ומטבע מהתקופה העות'מאנית (מהשנים 1820–1880). בזמן הנחת הצינור נכרה בור אשפה (L287). כל אלו ביטלו סופית את השימוש במבנים הצמודים למסגד. כן התגלו במילויים בשכבה זו שברי קערות פורצלן (איור 1:17–4) ומעט שברי כלי חרס מיובאים (איור 18). כן התגלה בשכבה זו (L220) שבר יחיד של חלון זכוכית מעוגל מראשית התקופה האסלאמית הקדומה (איור 4:5). שפת החלון מקופלת ומהודקת, והדופן דקה למדי. הזכוכית בגוון טורקיז ומכוסה בבלייה זהובה. חלונות מטיפוס זה מזכוכית צבעונית מופיעים בתקופה האומיית. סביר להניח שמקורו של חלון זכוכית זה במבנה ציבור בקרבת מקום. זהו הממצא הקדום היחיד שהתגלה בשטח A.
 
שטח B (איורים 2, 19)
שכבה III — התקופה העות'מאנית. בריבוע שבמרכז החצר (איור 1:19) נחשפו שרידי קיר (W603), ובו גומחה קטנה (איור 20). הגומחה ממוקמת בציר אחד עם פתח אולם התפילה של המסגד ועם המחראב. מן הגומחה השתמרו צמד אבנים בינוניות, שלוכדו במלט אפור עם פחמים. הפן הדרומי של הקיר והגומחה דופן במלט אפור עם פחמים, ואילו הפן הצפוני, הפנימי, של הקיר והגומחה טויח בטיח לבן-צהבהב. לא ברור למה שימשה גומחה זו, אולי מחראב ואולי הותקנה בה מזרקה או מתקן מים לטהרה לפני התפילה, בדומה לחצרות של מסגדים אחרים (ראוכברגר ובושנינו תשע"ג). צמוד לגומחה מדרום התגלו שרידי רצפה (L323), עשויה כנראה מכורכר, שהופרעה. שרידי רצפות דומות נחשפו בחלקים אחרים של הריבוע (L319 ,L311 ,L308). בחפירה בריבוע נמצאו שברי שיש. אפשר ששרידי הקיר עם הגומחה והרצפה שייכים לשלב הקדום של חצר המסגד מהתקופה העות'מאנית.
 
שכבה II— שלהי התקופה העות'מאנית. בריבוע שבדרום-מערב החצר (איור 2:19) נחשף חלק מיסוד האומנה המערבית של אגף דרומי של חדרים שתחמו את החצר (W602). יסוד האומנה נבנה לתוך אדמת כורכר רכה חומה-אדומה (L310) מאבני כורכר גדולות (1.5 מ' עומק). מעל אדמת הכורכר נחשף מילוי של אדמה חומה (L307), שכוסה במילוי מהודק של עפר (L306), ועליו הושתתה רצפה (L305). הרצפה נבנתה מאריחי מלט שחורים ולבנים (0.2 × 0.2 מ') הסדורים באלכסון, בדומה לרצפה שהתגלתה בחדר 205 במבנה 1 בשטח A (שכבה II). השרידים שהתגלו בריבוע זה הופרעו כתוצאה מהנחת צינורות בימינו. בריבוע שבצפון-מערב החצר (איור 3:19) נחשפו האומנה הצפונית-מערבית של החצר (W605) והקיר המערבי של החצר (W604). אומנה 605 וקיר 604 נבנו שניהם מאבנים מהוקצעות היטב והושתתו על אבני גוויל קטנות ואדמה חומה; הפן המזרחי של קיר 604 טויח בטיח לבן. אל יסודות האומנה והקיר ניגש מילוי אדמה חומה ואבנים קטנות (L321). מעל מילוי 321 התגלו מילויים מפולסים של אדמה אפורה, לעתים עם גושי מלט ואבנים קטנות, הניגשים אל האומנה והקיר (L320 ,L317 ,L316). מעל מילויים אלה התגלתה תשתית של מלט אפור וחול ים, ומעליה — רצפת אריחי מלט של חצר המסגד (L305), כמוה התגלתה בריבוע שבדרום-מערב החצר. רצפה 305 לא השתמרה בריבוע הבדיקה שבמרכז החצר. נראה כי השרידים משכבה II שייכים לשני שלבי שימוש: לשלב הקדום שייכים אומנות 602 ו-605 וקיר 604 ולשלב המאוחר שייכת רצפת האריחים 305. בשלושת ריבועי הבדיקה התגלו מעט שברי כלי חרס ממשפחת כלי עזה השחורים משלהי מהתקופה העות'מאנית, ובהם קדרות (איור 1:21, 2), קנקנים (איור 3:21–5) ומקטרות (איור 6:21–8).
 
שכבה I — ימינו. מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים ואילך נעשו בחצר המסגד עבודות שיפוץ, שכללו בין היתר הנחת מילוי חול מעל רצפה 305 משלהי התקופה העות'מאנית, ששימש תשתית לרצפת שיש חדשה (L300).
 
בחפירה במילויים בשטח B (ב-L321 ,L320 ,L310 ,L308 ,L307) נמצאו גם שברי כלי חרס משלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה, ובהם קדרה עמוקה (איור 1:5), קנקן עזה (איור 2:5) וקנקן שק (איור 3:5). ממצא זה התגלה מעורב יחד עם ממצאים מהתקופה העות'מאנית. ממצאים אלה, יחד עם שברי כלי חרס רבים מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית ושבר עמוד שיש שהתגלו ממערב לחפירה (הרשאה מס' 7019-A), מלמדים כנראה שבסביבת המסגד שכן יישוב כפרי בתקופות אלה, ובו אולי מבנה ציבור.
 
הממצאים הקדומים ביותר בחפירה הם שברי כלי חרס משלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה שנחשפו במילויים בחצר המסגד, ומקורם כנראה ביישוב ששכן בקרבת מקום.
מהתקופה הממלוכית — זמן בניית המסגד (על סמך כתובת משנת 1300 לסה"נ; ששון תשס"ב) — התגלו ממצאים מעטים בלבד (שכבה IV).
מהתקופה העות'מאנית הקדומה (סוף המאה הט"ז–ראשית המאה הי"ז) נמצא מטבע אחד במילוי מתחת לרצפה של אחד מן המבנים מהתקופה העות'מאנית (שכבה III) ומעל למילוי המיוחס לתקופה הממלוכית.
ייתכן שלתקופה זו יש ליחס גם את שרידי הקיר עם הגומחה שנחשפו במרכז חצר המסגד. אפשר ששברי השיש שהתגלו בחפירה בריבוע זה הם שרידים מריצוף השיש בחצר שתיאר ו' גרן בביקורו במסגד במחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ (גרן תשמ"ב:97). הגומחה נעדרת מצילום משנת 1947 (ששון תשע"ג), ועל כן נראה כי חצר זו בוטלה אחרי ביקורו של גרן, אולי בשיפוץ שנערך במסגד לקראת סוף המאה הי"ט ותחילת המאה הכ' כתוצאה מהתרחבותה של מג'דל למן שנות השלושים של המאה הי"ט והפיכתה למרכז כלכלי ומנהלי, שבה ישב מנהל מחוז מטעם השלטון המרכזי העות'מאני (ששון תשס"ב). עם שיפוץ המסגד אפשר שנבנו או שופצו המבנים שמדרום לו.
צמוד למסגד מדרום נחשפו שרידי מבנים ורחבה (שכבות III–II) משלהי התקופה העות'מאנית (המאה הי"ט וראשית המאה הכ' לסה"נ). לא נהוג לבנות מבנים צמוד למסגדים, ועל כן לא ברור תפקידם של מבנים אלה (ששון תשע"ג). במבנים בשכבה III (המאה הי"ט לסה"נ) הובחנו שינויי בנייה ותוספות. שרידים אלו בוטלו לחלוטין בבנייה של שכבה II. בשכבה II (סוף המאה הי"ט וראשית המאה הכ') נבנו המבנים שניכרים בתצלום האוויר משנת 1918 (איור 13). נחשפו לפחות שלושה מבנים צפופים ורחבה מרוצפת במלט אפור. מבנים אלה שימשו כנראה למגורים, אולי של האנשים האחראים למסגד.
בשכבה I, כנראה בימי המנדט הבריטי, נוספה למבנה הדרומי קורת בטון מזויין, אולי להרמת קומה שנייה. כתוצאה מכך הורמה הרצפה של מבנה זה. לאחר מלחמת העצמאות ועד שנת 1950 גרו במבנים ערבים, ולאחריהם נכנסו להתגורר במקום עולים חדשים. המבנים ננטשו בשנים 1965–1980 וחלקם נהרס ובמקום הונחה צנרת ניקוז חדשה. מאוחר יותר הוקם ליד הפינה הדרומית-מזרחית של המסגד מבנה לקרן אשקלון, ובמקום הונחו אבני שפה ונטעו דקלים. הממצא משני השטחים משכבה I דל, והוא כולל בעיקר כלי חרס מייצור מקומי ממשפחת כלי עזה השחורים, מעט מקטרות, נרגילה וכלי חרס מיובאים.