בחודש מרס 2015 נערכה חפירת בדיקה בשכונת ואדי אל-ג'וז בירושלים (הרשאה מס' 7365-A; נ"צ 222762-855/633178-314; איור 1), לקראת בניית מוסדות חינוך. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית ירושלים, נוהלה על ידי ד' יגר, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן, מ' קאהן ומ' קונין (מדידות וסרטוט), ד' תנעמי (גלאי מתכות), נ' סנדוקה (פיקוח), ד' לוי (GPS), ד' סנדהאוס-ראם (כלי חרס), ת' גונן (רפאות), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), ר' ויניצקי (מעבדת מתכות) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה). כן סייעו א' ויגמן, ב' טורי וע' ראם.
מחצבות (L10 ,L8), חציבות (L48 ,L17) וארבע מערות קבורה חצובות (A–D) התגלו במדרון המערבי של הר הצופים, המשתפל במתינות אל נחל קדרון (איור 2). מערות הקבורה תועדו ולא נחפרו. לחפירה קדמו סקר וחישוף מלא של שטח החפירה באמצעות כלי מכני. המדרון מתאפיין בסלע קירטון רך מתקופת הסנון, שלו גוון לבנבן המתכהה והופך לאפרפר כשהוא נחשף לשמש. במרוצת השנים הצטברה על הסלע אדמת רנדזינה חומה בהירה (0.2–0.5 מ' עובי) המתאימה לגידולים חקלאיים, כמוהם ניכרים בקרבת המגרש. בשטח החפירה אין סימנים לפעילות חקלאית, וסלע האם גלוי בחלקים רבים מהשטח. סלע הקירטון רך ונוח לחציבה, ועל כן נחצבו בו מערות קבורה גדולות (קלונר וזיסו תשס"ג:2). שטח החפירה הוא חלק מבית קברות נרחב (נקרופוליס) שהקיף את ירושלים בימי הבית השני, ובו מערות קבורה רבות.
בקרבת שטח החפירה נסקרו ונחפרו בעבר כמה מערות מימי הבית השני, מחצבה קדומה מתקופת הברזל, מקווה מימי החשמונאים ומגדל שמירה מהתקופה העות'מאנית (
קלונר תשס"ב: אתרים 251–255, 257–259; וקסלר-בדולח 61:1993; Re'em 2011). אפשר שמערות
A ו-
D נסקרו בעבר על ידי קלונר (
קלונר תשס"ב: אתרים
253 ו-
255 בהתאמה).
בתצלום אוויר משנת 1995 ניכרים מתארי החצרות של מערות A ו-
D ואחת המחצבות (L10; ר'
Kedar 1999:139).
מחצבות וחציבות
מחצבה 8 רדודה (0.5 מ' עומק מרבי; איורים 3, 4) והובחנו בה סימני חציבה של אבנים, תעלות ניתוק ואבנים שלא נותקו ממקומן (0.3 × 0.4 × 0.7 מ' בממוצע). על קרקעית המחצבה הצטברה אדמת רנדזינה חומה בהירה ומעט פסולת חציבה. באדמת הרנדזינה נמצא מטבע פלס זעיר מהתקופה הממלוכית (המאה הי"ד לסה"נ; ר"ע 153433). בצדה הדרומי של מחצבה 8 התגלה בור חצוב (L15), ובו אדמת רנדזינה בהירה, פסולת חציבה, גושי אבן וחרסים רבים. החרסים מתוארכים לסוף ימי הבית השני (המאה הא' לסה"נ) וכוללים 53 שברי קנקנים ו-40 שברים של סירי בישול. נראה שזהו בור אשפה, והוא בן זמנה של המחצבה או מאוחר לה.
מחצבה 10 היא מחצבת חצר רבועה קטנה (2.2 מ' עומק מרבי; איורים 5, 6), הכוללת כמה מדרגות חציבה, ובהן הובחנו סימני חציבה ואבנים שלא נותקו ממקומן (0.3 × 0.4 × 0.7 מ' בממוצע). מידות האבנים דומות לאלה של האבנים שהתגלו במחצבה 8. במחצבה התגלתה הצטברות של אדמת רנדזינה בהירה ופסולת חציבה רבה (L9; איור 7). בבדיקה בפינה הצפונית-מזרחית של המחצבה (2.5 × 2.5 מ') נחשפו מתחת להצטברות ריכוז של אבני בנייה (L16; איור 8). נראה שאבנים אלה נפגמו במהלך חציבתן או סיתותן והושארו בשטח המחצבה.
חציבה 17 (1.8 מ' עומק מרבי; איור 9) היא מעין תעלה רחבה; היא חותכת את מחצבה 8 בחלקה הצפוני ועל כן מאוחרת לה. בחציבה הצטברו אדמת רנדזינה חומה בהירה ופסולת חציבה (L18). ייתכן שחציבה 17 היא חצר של מערת קבורה שנמצאת ממזרח לשטח החפירה.
חציבה 48 כוללת בור רדוד רבוע (1.3 × 1.3 מ', 0.9 מ' עומק) וסמוך אליו תעלת ניתוק דמוית ר. לא התגלה ממצא מתארך.
מערות קבורה
מערה A (ר' איור 5). בחזית המערה נחצבה חצר (L6; עומק 5.3 מ'), שקרקעיתה התגלתה בחתך בדיקה שנערך טרם החפירה. החצר נחצבה במדרון המשתפל למערב, ועל כן דופנותיה גבוהות יותר בצד מזרח (5.3 מ' עומק מרבי של הדופן המזרחית). בחלק המערבי של הדופן הדרומית של החצר התגלה ריכוז אבנים. משני צדי הדופנות הצפונית והדרומית של החצר ניכרים סימני חציבה. בדופן המזרחית של החצר נחצב פתח רחב (5 מ' רוחב), המוביל לאולם מבוא של מערת הקבורה (L35). באולם זה התגלתה שכבה עבה של פסולת מימינו. האולם מוביל למסדרון רחב (L36), שבסופו חדר קבורה (L37; כ-2 מ' גובה). לאורך הדופן הדרומית של המסדרון נחפרה תעלה על ידי שודדי עתיקות, ובה נחשפה על דופן המסדרון שכבה של טיח אפור-לבן (איור 10). דופנותיו של חדר 37 הוחלקו היטב, ולא ניכרים בהן סימני סיתות. בכל אחת מהדופנות הצפונית והמזרחית של החדר נחצבו שני כוכי קבורה, שתקרותיהם קמרון חבית (L38 — כ-0.7 מ' גובה; L39 — כ-1.4 מ' גובה; L41 — כ-0.5 מ' גובה; L42 — כ-1.5 מ' גובה; איור 11). ליד הדופן הדרומית של חדר הקבורה הצטברה אדמה, ועל כן לא ברור אם נחצבו בה כוכים. פתחי הכוכים מלבניים; חלקם העליון של פתחי כוכים 38 ו-41 קמור. פתחי כוכים 39 ו-42 נפגעו (להלן). נראה כי בשלב מאוחר בשימוש במערה נחצבו מן הקצה של כוכים 39 ו-42 חדרי קבורה חדשים קטנים שתקרותיהם קמורות (L40 — כ-1.3 מ' גובה; L43 — כ-2.2 מ' גובה). בשלב זה נפגעו כנראה הפתחים המקוריים של כוכים 39 ו-42, והם הוסבו לשמש מעברים אל חדרי הקבורה החדשים. לאורך הדופן המערבית של כוך 39 נחצבו בשלב זה שתי גומחות לנרות, וגומחה נוספת נחצבה בדופן הצפונית של הכוך, מעל הפתח לחדר 40. דופנותיהם של שני חדרי הקבורה החדשים הוחלקו היטב. בדופן הצפונית של כל אחד מהחדרים נחצבה גומחה לנר. לאורך הדופן המזרחית של חדר 43 נחשפה תעלה שנחפרה כנראה על ידי שודדי עתיקות. במערת הקבורה הצטברה אדמת רנדזינה בהירה בשיפוע היורד לכיוון מזרח; היא נסחפה למערה מהפתח.
בפינה הצפונית-מזרחית של החצר התגלה פתח רחב, המוביל למערה טבעית (L11; איור 12) שחתכה משולש ישר זווית. במערה זו התגלה קיר (W33), שנבנה מאבני שדה שלוכדו בחומר מליטה אפור. ייתכן שהמערה ממשיכה לצפון, וכי קיר 33 חוסם את המעבר צפונה. במערה התגלתה רצפת בטון (L49; איור 13), שנבנתה מעל הצטברות אדמה. קיר 33 ורצפת הבטון נבנו בימינו, כנראה בעת שהמערה שימשה למגורי ארעי או לאחסון. בריבוע בדיקה (2.5 × 2.5 מ'; איור 14) שנחפר בצפון-מזרח שטח החצר, מתחת לפתח מערה 11 נחשפו שלוש שכבות, זו מעל זו. השכבה העליונה היא הצטברות של אדמת רנדזינה חומה (L4; עובי 0.8 מ'), ובה חרסים המתוארכים לתקופה הממלוכית. השכבה האמצעית היא פסולת תעשיית פסיפס (L14; עובי 0.2 מ'), ובה אבני פסיפס במגוון מידות ללא גימור. נראה שמקור פסולת תעשיית הפסיפס בתוך מערה 11, במפלס שמתחת לרצפת הבטון. השכבה התחתונה היא הצטברות של אדמת רנדזינה בהירה (L5; עובי 75 מ') על קרקעית החצר; התגלה בה ממצא קרמי מעורב, שהפריטים המאוחרים ביותר בו מתוארכים לתקופה הביזנטית (המאה הד' לסה"נ). בשכבה התחתונה התגלה מטבע שנטבע בשנים 364–375 לסה"נ (ר"ע 153432). הממצאים שהתגלו בריבוע הבדיקה מעידים שמערה 11 שימשה גם בתקופות קדומות.
מערה B(ר' איור 5). בחזית המערה נחצבה חצר עמוקה (L19; עומק מרבי 1.6 מ'; איור 15). פתח החצר נקבע בדופנה המערבית.דופנות החצר זקופות, וקרקעיתה מפולסת; היא נחצבה במדרון המשתפל למערב ועל כן דופנותיה גבוהות יותר בצד מזרח. על הדפנות ניכרים סימני סיתות אלכסוניים. בדופן המזרחית של החצר נחצב פתח מלבני (0.5 × 0.7 מ'), המוליך אל חדר קבורה. סביב הפתח סותתה מסגרת שקועה (0.15 מ' רוחב, 0.5 מ' עומק). חדר הקבורה רבוע (L29; כ-1.4 מ' גובה), ובדופנו המזרחית נחצב כוך קבורה (L30; רוחב 0.5 מ'; לא נחפר). בתקרת חדר הקבורה נחצב פיר מעוגל (0.3 מ' קוטר) המוליך אל החדר. בשקעים בקרקעית החצר התגלו חרסים מתקופת הברזל 2ב. מעל קרקעית החצר הצטברה אדמת רנדזינה חומה. כן התגלתה במערה פסולת רבה מימינו.
מערה C (איור 16). בחזית המערה נחצבה חצר (L13; עומק מרבי 0.8 מ'), שהדופן הצפונית שלה נבנתה מאבנים מסותתות (W34). קרקעית החצר מפולסת. החצר נחצבה במדרון המשתפל למערב, ועל כן דופנותיה גבוהות יותר בצד מזרח. פתח החצר נקבע בדופנה המערבית. בדופן הדרומית של החצר ניכרים סימני סיתות אלכסוניים. בחצר הצטברה אדמת רנדזינה בהירה (L12); היא נחפרה במהלך עבודות הפיקוח והוחזרה למקומה על מנת למנוע שוד עתיקות של מערת הקבורה. בדופן המזרחית של החצר נחצב פתח רבוע, המוליך אל חדר קבורה (L23; כ-0.8 מ' גובה). סביב הפתח נחצבה מסגרת שקועה, ובה שלוש מדרגות (0.1 מ' רוחב, 5 ס"מ עומק). הפתח התגלה חתום באבן דמוית פקק, שבמרכזה בליטה (0.5 מ' עובי) שחסמה את הפתח. בדופן המזרחית של חדר הקבורה נחצבו שני כוכי קבורה (L24 — כ-0.5 מ' גובה; L25 — כ-0.3 מ' גובה), שסביב פתחם סותתו מסגרות שקועות (0.1 מ' רוחב, 2 ס"מ עומק). בחדר הקבורה הצטברה אדמת רנדזינה חומה עד לתקרתה.
ממערב לחצר המערה התגלה פיר מלבני חצוב (L27; כ-1.8 מ' עומק שנחפר), שבתחתיתו נחצבו שתי גומחות קבורה (0.5 × 2.2 מ', 0.5 מ' אורך חשיפה). הגומחות נסתמו באבני שדה בינוניות–קטנות. קבר דומה התגלה בנקרופוליס הצפוני של ירושלים, והוא מתוארך לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ;
אבני תשנ"ז: 33, טיפוס 1.3). בפיר הצטברה אדמת רנדזינה בהירה.
מערה D(ר' איור 16). בחזית המערה נחצבה חצר (L3; עומק מרבי 3.7 מ'; איור 17), שפתחה בצד מערב. קרקעית החצר מפולסת, ונראה כי היא נמוכה מהפתח. החצר נחצבה במדרון המשתפל למערב, ועל כן דופנותיה גבוהות יותר בצד מזרח. בדופן הדרומית של החצר ניכרים סימני סיתות אלכסוניים עמוקים וצפופים (איור 18), ולאורכה נחצב ספסל (0.5 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה). הסלע שבו נחצבה הדופן הצפונית של החצר אינו נמשך לכל אורכה, ונראה שבחלקה המערבי היא הושלמה בבנייה מאבנים מסותתות, שקרסו על קרקעית החצר (L46). בדופן המזרחית של החצר נחצב פתח המוביל לאולם מבוא (L21; כ-1.35 מ' גובה), שתקרתו מתקמרת מעט למזרח. נראה שזהו אולם מבוא על סמך הפתח הרחב המוביל אליו. על דופנות האולם ותקרתו ניכרים סימני סיתות אלכסוניים צפופים ועמוקים. כן ניכר על הדפנות ועל התקרה של האולם פיח רב, שמקורו בפעילות בימינו. באולם המבוא הצטברה אדמה כמעט עד לתקרה, ועל כן לא התגלה פתח המוביל אל חדר קבורה. בחצר המערה הצטברה אדמת רנדזינה בהירה, ובה התגלה ממצא קרמי המתוארך לסוף ימי הבית השני (המאה הא' לסה"נ). ממערב לחצר התגלו סימני חציבה של אבנים ותעלות ניתוק, כנראה של מחצבה שפעלה במקום לאחר שמערת הקבורה פסקה לשמש; על חציבות אלה הצטברה אדמת רנדזינה אדמדמה בהירה. סמוך לפינה הדרומית-מזרחית של החצר התגלה פיר חצוב (L50), ובו הצטברה אדמת רנדזינה בהירה ופסולת חציבה רבה.
הממצא הקרמי בחפירה מתוארך ברובו לימי הבית השני (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ). בבור אשפה 15 שבמחצבה 8 התגלו חרסים מהמאה הא' לסה"נ, ובהם קדרה (איור 4:19), סירי בישול (איור 5:19–7), קנקנים (איור 8:19–12), פכים ופכיות (איור 13:19, 14), צפחת (איור 15:19) ושני חרסים מעוטרים, על האחד עיטור צמחי בצבע אדום (איור 16:19). בחצר מערה D התגלה שבר חרטום של נר מקורצף מהמאה הא' לסה"נ (איור 17:19). נוסף על כך התגלו כמה חרסים מתקופות אחרות. על סלע האם בחצר מערה B התגלו שני שברים של קערות מתקופת הברזל 2ב, לקערה האחת שפה פשוטה (איור 1:19), ולשנייה שפה פשוטה שמורקה בחלקה הפנימי (איור 2:19). בחצר מערה A (ב-L4) התגלתה קערה עשויה ביד, ולה עיטור גלי בצבע אדום דהוי סמוך לשפה (איור 3:19); היא שייכת לקבוצת הכלים הגיאומטריים העשויים ביד, והיא מתוארכת לתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ).
תושבי ירושלים וסביבתה ניצלו את המדרון המערבי של הר הצופים למגוון פעילויות, כמו תעשייה, חקלאות וקבורה.
הלכות הטומאה האוסרות על קבורה בשטח העיר, המיקום הצופה להר הבית והסלע הרך הנוח לחציבה הפכו את המדרון המערבי של הר הצופים למקום מועדף לקבורה יהודית. אפשר שהמחצבות שהתגלו בחפירה שימשו לחציבת גלוסקמות אבן לשימוש בקברים במדרון. חומר הגלם המועדף להפקת גלוסקמות היה אבן גיר רכה. גודלן הממוצע של הגלוסקמות נובע מאורך העצם הארוכה ביותר של אדם בוגר, מרוחב האגן ומגובה הגולגולת (Rahmani 1994:6). מידות אלה דומות למידות הממוצעות של האבנים שהופקו במחצבות שהתגלו בחפירה. בור אשפה 15 שהתגלה במחצבה 8, בקרבת המערות, שימש אולי להשלכת כלים שנטמאו במהלך טקסי הקבורה. החצרות הגדולות שבחזית מערות
A ו-
D מלמדות שהנקברים במערות היו בני המעמד הגבוה. לאחר שפסק השימוש במערות נערכו בחצרותיהן חציבות, לעתים כחלק מתעשיית פסיפס. אדמת הרנדזינה שהתגלתה בחצר מערה
A מלמדת שהחצר שימשה לחקלאות. בימינו שימשו המערות בורות אשפה.
קבורה בכוכים במערות קבורה החלה בירושלים בתקופה ההלניסטית (המאה הב' לפסה"נ). השימוש בבורות ליקוט עצמות ובגלוסקמות החל בשלב מאוחר יותר, במאות הא' לפסה"נ והא' לסה"נ (
קלונר וזיסו תשס"ג:32). חרסים שהתגלו בעבר בחצרות מערות קבורה בנקרופוליס מעידים שהשימוש בהן החל במאה הב' לסה"נ לכל המוקדם ונמשך עד המאה הד' לסה"נ לכל המאוחר.
אין בתוצאות החפירה כדי לקבוע אם המחצבות קדומות למערות הקבורה או להפך. על סמך הממצא בבור אשפה 15 במחצבה 8 אפשר לתארך מחצבה זו למאה הא' לסה"נ או קודם לכן. מחצבה 10 סמוכה מאוד למערה A, אך הן לא פגעו זו בזו; על כן נראה כי חוצבי האחת הכירו את האחרת. קבר 27, הסמוך למערת קבורה C, מלמד שהאזור המשיך לשמש לקבורה גם בתקופה הרומית המאוחרת.
אבני ג' תשנ"ז.
בתי הקברות של ירושלים ובית גוברין במאות ד'–ו' לסה"נ כדוגמא לבתי קברות עירוניים בארץ ישראל בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית. ירושלים.
וקסלר-בדולח ש' 1993. ירושלים, הר הצופים. חדשות ארכיאולוגיות ק:61–63.
קלונר ע' וזיסו ב' תשס"ג. עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני. ירושלים.
Kedar B.Z. 1999. The Changing Land between the Jordan and the Sea: Aerial Photographs from 1917 to the Present. Jerusalem.
Rahmani L.Y. 1994. A Catalogue of Jewish Ossuaries in the Collections of the State of Israel. Jerusalem.
Re’em A. 2011. Iron-Age Quarries, Second TemplePeriod Installations and an Ottoman Watchtower on the Southern Slope of Mount Scopus, Jerusalem. ‘Atiqot 63:27–43.