נפתחו שבעה ריבועי חפירה (1–7; איור 2) בשורה בכיוון מערב–מזרח, לאורך 80 מ' בתוואי הכביש המתוכנן שנפגע מאוד מהחציבה. בריבועים 1 ו-2 הגיעו עבודות העפר הבלתי מורשות עד לסלע האם, ולכן התרכזה החפירה בשרידים אדריכליים שהובחנו בחלק הדרומי של ריבוע 6, המזרחי ביותר, ובשרידים המעטים שנמצאים על הסלע בריבועים 3–5 ו-7.

 
ריבוע 6
נחשפו שרידי בנייה השייכים לשתי שכבות (II, I; איור 3). שכבה II כוללת קטעי קירות של מבנה שנבנה על סלע האם ומתוארך לתקופות ההלניסטית המאוחרת–הרומית הקדומה (המאות הא' לפסה"נ – הא' לסה"נ). שכבה I משתרעת מעל שכבה II, והיא כוללת כמה קטעים של קירות ורצפות ובור מים חצוב, כנראה חלק ממבנה נרחב המתוארך למעבר בין התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה (המאות הד'–הה' לסה"נ).
 
שכבה II. נחשף קטע של קיר (W125; אורך 4.8 מ', רוחב 0.6 מ', גובה 0.3 מ'; איור 4), שהושתת על סלע גיר קירטון המשתפל לצפון. הקיר נבנה בציר מזרח–מערב משתי שורות של אבנים בינוניות שסותתו חלקית; האבנים נפגעו בחלקן והשתמרו לגובה נדבך אחד. בהמשך תוואי הקיר ממזרח וממערב נותרה חציבה בסלע. בצפון-מזרח הריבוע התגלה קטע קצר של קיר (W116A), שנבנה על סלע האם משתי שורות של אבנים גדולות, שטוחות ומסותתות; קיר זה מאונך להמשכו של קיר 125 למזרח, ואפשר שהם נפגשו ויצרו פינה. על סלע האם סמוך לשני הקירות (L124 ,L122) התגלו חרסים, שמקצתם מתוארך לתקופה ההלניסטית (ר' להלן איור 3:12) ורובם מתוארך לתקופה הרומית הקדומה (ר' להלן איור 4:12, 6, 8, 15–17).
 
שכבה I. נחשפה הפינה הצפונית-מערבית החיצונית של מבנה (W115 ,W113; איור 5), שהושתת בחלקו על סלע האם ובחלקו על שרידי הקירות המקוטעים משכבה II. קיר 113 נבנה בקפידה מאבנים מסותתות גדולות (איור 6). באמצע קיר זה, בנדבכים השני והשלישי, הושאר רווח צר בין האבנים ששימש כנראה לניקוז. בחלקה הפנימי של פינת המבנה נחשף שטח מצומצם, שהיה מלא באבני מפולת (L123). במזרח הריבוע התגלה קיר (W116; גובה השתמרות 1.1 מ'; איורים 3: חתך 1–1; 5; 6), הנסמך אל צדו החיצוני של קיר 113 ומאונך לו. קיר 116 נבנה בחלקו על קיר 116A משכבה II. אי אפשר היה לחפור קיר זה בשל מפולת אבנים לא יציבה שכיסתה חלק ממנו בגבול המזרחי של הריבוע (L118). בגבול הדרומי של הריבוע, בחלקו המערבי, התגלה קיר נוסף של המבנה (W127; גובה השתמרות 0.7 מ'; ר' איור 3: חתך 2–2); נראה כי הוא נמשך עד סמוך לחלקו המערבי של קיר 115 או שהוא נסמך אליו.
מול קיר 127, סמוך אליו, נחשפה שורה של לוחות אבן גדולים ומסותתים בגובה של שני נדבכים (L121; איור 7); הנדבך העליון כולל אבנים קטנות יותר מאלה של הנדבך התחתון. שורת אבנים זו נמשכת למזרח, עד לפן המערבי של קיר 115, ושימשה תקרה לבור מים חצוב גדול שמתארו אינו סדור (L126; קוטר 3.8–4.5 מ', עומק 2.8 מ'). הבור טויח כולו בשכבה של טיח הידראולי בצבע קרם (כ-2 מ"מ עובי; איורים 3: חתך 2–2; 8). פתח הבור נמצא בקצה המערבי של שורת אבנים 121. הוא נבנה מאבן גיר מסותתת אך שחוקה, שבמרכזה נחצב פתח רבוע (0.35 × 0.35 מ' קוטר החור). בתוך הבור הצטברה אדמה, ולא נתגלה בה כל ממצא; חלק מהצטברות האדמה בבור הוצא באמצעות מחפרון בסוף החפירה.
אל בסיסו של קיר 115 ואל שורת אבני הקירוי של בור המים (L121) ניגשת רצפה עשויה מאדמה כבושה, שמעורבות בה מעט אבנים קטנות (L120) וכתמים דקים של חומר גירני. אזור זה, ובו בור המים התת-קרקעי, שימש חצר שהשתרעה כנראה מחוץ למבנה. בהצטברות האדמה מעל רצפה 120 התגלו כמה כלי חרס מנותצים באתרם, שזמנם התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה ושני שברים של קערות-מכתש לכתישה מבזלת (L112; ר' להלן איורים 2:13, 10; 1:14, 3, 5, 7, 9; 1:17, 2). גם בהצטברות אדמה מעל הסלע, בין קיר 113 לקיר 116, התגלו חרסים מן התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה (L114; ר' איורים 5:13, 6, 9, 11; 2:14). רצפה 120 והצטברויות 112 ו-114 כוסו בערמות של אבנים שהתמוטטו מהקירות (L106; איור 9). בין האבנים התגלו חרסים מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה (ר' להלן איור 3:13, 7, 12; 4:14).
בהצטברויות 112 ו-118 ובמפולת אבנים 106, השייכות כולן לשכבה I, התגלו מעט שברי זכוכית (גורין-רוזן, להלן).
נראה כי קירות שכבה I הם הקירות החיצוניים של מבנה נרחב מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה. אילוצי החפירה והמחיצה הגבוהה בגבול הדרומי של הריבוע מנעו את הרחבת החפירה לדרום וחשיפת חלקו הפנימי של המבנה.
 
ריבועים 3–5, 7
בריבועים 3–5 ו-7 לא התגלו שרידים אדריכליים (איור 2). השרידים מריבועים אלה מתוארים להלן מן הקדום למאוחר.
במרחק של כ-35 מ' ממערב לשרידי המבנה התגלו סימני חציבה לא סדורים של מחצבת אבן גיר (ריבוע 4; איור 10). בריבוע 7 התגלה סלע האם במפלס לא אחיד, שאולי נחצב בחלקו (איור 11). בהקשר לסלע אם זה התגלו מעט חרסים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת וכמה חרסים מהתקופה הרומית הקדומה (L117 ,L111 ,L110 ,L104; ר' להלן איור 1:12, 2, 5, 7, 9–14). בריבוע 5 התגלה בור חצוב גדול, אולי בור מים, שנהרס בעבודות של כלים מכניים; התגלו בו מעט חרסים מהתקופה הרומית הקדומה (לא צוירו) ועל כן אפשר שזמנו בתקופה זו.
בהצטברויות אדמה בריבועים 4 ו-7 התגלו חרסים מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה (ר' להלן איורים 1:13, 4, 8; 6:14, 8, 10), ובריבוע 3 התגלו חרסים מהתקופות האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (ר' איור 15). חרסים אלה מלמדים שבתקופות אלה נערכה בסביבה הקרובה פעילות כלשהי.
 
ממצא כלי החרס
ממצא כלי החרס מהחפירה (איורים 12–15) מתוארך לתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה ולמעבר בין התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה. כן התגלו חרסים פזורים מהתקופות האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעת'מאנית הקדומה.
 
התקופה ההלניסטית המאוחרת (איור 1:12–3). החרסים המעטים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת שהתגלו בשכבה II, בהקשר למבנה ולמחצבה בריבוע 4, כוללים שפה של סיר בישול שצווארו קשות ונוטה חוצה (איור 1:12) ושפות אחדות מעובות ונוטות חוצה של קנקני שק (איור 2:12, 3). כלים אלה מאפיינים את המכלול הקרמי בתקופה ההלניסטית המאוחרת (המאה הא' לפסה"נ) בגליל התחתון, למשל בציפורי (Balouka 2013: Pl. 1:1–4, Type CP 1; Pl. 1:22–24, Type HSJ 1c).
 
התקופה הרומית הקדומה (איור 4:12–17). ממצא כלי החרס מהתקופה הרומית הקדומה אופייני בצורות ובחומרים לממצא הקרמי בן תקופה זו בגליל התחתון; ההפניות להלן הן לטיפוסי כלים שכיחים אלה (על כלי החרס מציפורי, ר' Balouka 2013; וכן ר' Díez Fernández 1983; Adan-Bayewitz 1993). עם זאת, חרסים אחדים שייכים לספל עדין מחופה אדום (לרבות שבר ידית) מטיפוס לא שכיח של טרה-סיגילטה מזרחית (איור 4:12). הקרטר שייך לטיפוס שיחין מהתקופה הרומית הקדומה והוא שכיח בציפורי (טיפוס KR 1a; איור 5:12). כלי הבישול כולם הם טיפוסים של כלי כפר חנניה, הן מבחינת הצורות וכנראה גם מבחינת החומר, והם כוללים קדרות בישול מטיפוס KH 1B (איור 6:12), סירי בישול פתוחים מטיפוס KH 3A (איור 7:12) ומטיפוס KH 3B (חרס יחיד; איור 8:12) וסירי בישול סגורים מטיפוס KH 4A (איור 9:12, 10). קנקני השק, שלהם שפה רחבה נוטה החוצה, היו נפוצים במאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ, עד שנת 70 לסה"נ לערך (טיפוס T1.3 של דיאז פרננדז; איור 11:12–13); רק למעטים מקנקני שק אלה יש צוואר עם רכס ושפה עם מרזב פנימי, והם מתוארכים לשלהי המאה הא' ולמאה הב' לסה"נ (טיפוס T1.5 אצל דיאז פרננדז; איור 14:12). הפכית עשויה מחומר בצבע אפור בהיר עם חסמים שחורים, ולה שפה נוטה החוצה שמתחתיה רכס (איור 15:12). שני שברי הנרות כוללים חרטום של נר הרודיאני (knife-pare lamp; איור 16:12) וחרטום מעוגל של נר מעוגל המעוטר בנקודות ובמעגלים חד מרכזיים (איור 17:12).
תיארוך טווח הזמן של מגוון הכלים מהתקופה שונה מעט מכלי לכלי, ועם זאת כמעט כל הכלים היו נפוצים בשימוש במהלך המאה הא' לסה"נ, עד שנת 70 לסה"נ לערך. הכלי היחיד המתוארך לזמן מאוחר יותר הוא סיר בישול (מטיפוס KH 3B; איור 8:12), שהופעתו הקדומה ביותר מתוארכת לתחילת המאה הב' לסה"נ.
 
התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה (איורים 13, 14). ממצא כלי החרס מהמבנה בשכבה I ומסביבתו מתוארך למעבר בין התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה, סביב אמצע המאה הד' לסה"נ לערך. ממצא זה דומה לממצא כלי החרס שנחשף בציפורי בשכבת הרס המיוחסת לרעידת האדמה של שנת 363 לסה"נ (Balouka 2013). ממצא כלי חרס דומה האופייני לגליל התחתון בזמן זה התגלה גם בכפר נחום ובג'למה (Johnson 1988; Loffreda 2008).
כל קערות הבישול שייכות למשפחת כלי כפר חנניה, ובהן קערה יחידה מטיפוס KH 1D (איור 1:13), המתוארכת למן אמצע המאה הג' עד סוף המאה הד' לסה"נ, וכמה קערות מטיפוס KH 1E (איור 2:13, 3), המתוארכות למן אמצע המאה הג' ועד לתחילת המאה הה' לסה"נ. הקערה המיובאת היחידה היא קערה פניקית מחופה אדום (איור 4:13; Hayes 1972:329–338, PRS Form 3), שהופיעה לראשונה בארץ במאה הה' לסה"נ. קערה זו התגלתה בסביבת המבנה משכבה I ולא במבנה עצמו. לא התגלו כלים דומים לקרטר באיור 5:13. הקרטר באיור 6:3 הוא התפתחות מהתקופה הרומית המאוחרת של קרטר מטיפוס שיחין, שהופיע בשכבת ההרס של שנת 363 לסה"נ בציפורי (טיפוס KR 1c; איור 6:13).
שלוש קדרות הבישול (איור 7:13–9) אינן שייכות למשפחת כלי חנניה לא מבחינת הצורות ולא מבחינת החומר. לקדרות אלה גוף מזווה בחדוּת ושפה שלאורכה חריץ אופקי. קדרת בישול דומה התגלתה בציפורי (טיפוס OCP 5) ותוארכה לשני השלישים הראשונים של המאה הד' לסה"נ. קדרת בישול יחידה, קטנה יחסית, שלה ידיות אופקיות (איור 10:13), דומה לקדרות מהתקופה הרומית המאוחרת בציפורי (טיפוס OCP 7b), המתוארכות לאמצע המאה הד' ולמאה הה' לסה"נ. סירי הבישול (איור 11:13, 12) הם מטיפוס כפר חנניה, ולהם צוואר קצר ושפה שטוחה (טיפוס KH 4D); הם היו נפוצים בשני השלישים הראשונים של המאה הד' לסה"נ. אין דוגמאות לסירי הבישול מהטיפוסים החדשים מהתקופה הביזנטית, שבלטו בשכבת ההרס בציפורי (טיפוסים CP 4a ו-CP 5a).
הכלים השכיחים ביותר בתקופה הם קנקני שק, שלהם מגוון שפות. הם כוללים קנקנים שהם התפתחות מאוחרת של קנקן שלו צוואר עם רכס, והם היו בשימוש עד לתחילת המאה הד' לסה"נ (טיפוס SJ 3 בציפורי; איור 1:14–3); קנקנים שלהם שפה מקופלת אופיינית, הנפוצים בשכבת ההרס של שנת 363 לסה"נ בציפורי (טיפוס SJ 4b; איור 4:14–7); וקנקן יחיד שלו שפה שטוחה, כמוהו נמצא גם בשכבת ההרס בציפורי (טיפוס SJ 9; איור 8:14).
כן נמצאו פכית אחת (איור 9:14) ומכסה אחד דמוי קערה, האופייני למאות הג' והד' לסה"נ (טיפוס LID 3 בציפורי; איור 10:14).
השוואה של המכלול הקרמי מהחפירה למכלול הקרמי העשיר משכבת ההרס של שנת 363 לסה"נ בציפורי מלמדת שזמנו של המכלול בחפירה המאה הד' לסה"נ, כנראה סביב אמצע המאה. המכלול מהחפירה קטן מדי בשביל לקבוע אם העדר סירי בישול מהטיפוסים החדשים של התקופה הביזנטית הוא מקרי או שיש לו משמעות כרונולוגית והוא מלמד שהמכלול קדום לשנת 363 לסה"נ.
 
התקופות האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (איור 15). שבר הכלי היחיד מהתקופות האומיית–העבאסית הוא ידית של פך עשוי מטין צלהב (איור 1:15). כן התגלו מעט שברים של קערות מזוגגות (איור 2:15, 3), כלי בישול (איור 4:15) ושפת קנקן אגירה (איור 5:15), המתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 12 שברי זכוכית, מהם זוהו שבעה (איור 16). כולם נמצאו בריבוע 6, ורובם מתוארכים לתקופות הרומית הקדומה והמאוחרת. הכלים אופייניים לרפרטואר המוכר מתקופות אלו בגליל ובארץ ישראל בכלל. לכלים גוון כחלחל-ירקרק בדרגות בהירות שונות, והם מכוסים בשכבת בליה שחורה-כסופה עבה שאיכלה חלק מהדופן.
קערה מס' 1 (L118) רדודה, ולה שפה זקופה שעוגלה באש ודופן מתעגלת לקראת הבסיס. קערות מטיפוס זה נמצאו במכלולים המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ בגליל. בסיס מס' 2 (L118) מעובה, והשתייך לקערה או לכוס. בסיסים מטיפוס זה מוכרים ממכלולים מן מאות הג'–הד' לסה"נ.בסיס מס' 3 (L112) שייך לכלי נפוץ מאוד המכונה 'כוס עם בסיס מוצק'. הכוס טיפוסית למאה הד' לסה"נ, וכמותה נמצאו רבות בג'למה, בפסולת בית המלאכה המתוארכת למחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ (Weinberg and Goldstein 1988:60–61, Fig. 4-23), בבית שאן, שם נמצאה כוס שלמה מטיפוס זה (Katsnelson 2014:28*, Figs. 2:9–11; 14:6, ור' שם הפניות נוספות), ובאתרים נוספים ברחבי הארץ.
שבר מס' 4 (L112) שייך לכפית. זהו חפץ נדיר למדי, ומכאן חשיבותו. כפית דומה מאוד נמצאה בחפירות בבית שאן, ותוארכה לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (Katsnelson 2014:31*–32*, Fig. 5:6, ור' שם הפניות נוספות). החומר של הכפית והבליה דומים מאוד לכלי הזכוכית שנמצאו בחפירה זו, ולכן יש להניח שהיא בת זמנם של הכלים. הממצא הקרמי מלוקוס 112 תוארך אף הוא לשלהי התקופה הרומית ולראשית התקופה הביזנטית (המאה הד' וראשית המאה הה' לסה״נ).
 
כלי אבן (איור 17)
התגלו שני שברים של קערות מורטריה תלת-רגל לכתישה מבזלת. קערות אלה מופיעות לאורך תקופות רבות, אך על סמך גילוין בהקשר לשכבה I הן מתוארכות לתקופה הרומית המאוחרת.
 
בחפירה בבעינה התגלו שרידים אדריכליים וממצא קרמי של מבנה מהתקופה הרומית הקדומה (שכבה II). גילוים של חרסים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ) מלמד אולי שהמבנה נבנה בתקופה זו, ונראה שהוא חלק מכפר חדש שנוסד במהלך ההתפשטות של החשמונאים ויישוב הגליל תחת שלטונם. המבנה ניטש כנראה עד סוף המאה הא' לסה"נ, סביב המרד הגדול, או בתחילת המאה הב' לסה"נ. בחפירה לא התגלו שרידי יישוב מהמאות הב' והג' לסה"נ, ועל כן אין מסקנה ברורה באשר לפער יישובי בתקופה הרומית התיכונה.
בתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה נבנה מבנה חדש (שכבה I). למרות שהתגלו רק שרידים מעטים הבנייה הטובה של הקירות מלמדת אולי שהיה זה מבנה ציבור, כנראה בית כנסת או חלק ממכלול בית כנסת של כפר יהודי שהוקם כאן בשלהי המאה הד' ובמאה הה' לסה"נ. מיקום המבנה בגרעין הכפר תומך בפרשנות זו, ויותר מכך מיקומו סמוך למסגד הקדום שנבנה מחדש משקף קדושה ארוכת שנים של מקום זה. ו' גרן (תשמ"ה:303; ר' איור 1) ציין שהמסגד היה יוצא דופן בכיוון הבנייה שלו מערב–מזרח, והציע שמתחילה הייתה זו כנסייה. המרשם הרשמי של האתר מציין גם הוא שהמסגד היה קודם לכן כנסייה (ילקוט הפרסומים 1091 [18/5/1964: 1391]). העדויות מיוספוס פלאוויוס, מהמשנה ומהתלמוד לצד ממצאים מחפירות וסקרים רבים שנערכו במאה הקודמת במרכז ובמזרח הגליל התחתון, מלמדים באופן ברור כי במהלך התקופה הרומית היה האזור מיושב בעיקר ביהודים, ובו כפרים רבים (להרחבה ר' Leibner 2009:329–351; למרבה הצער בעינה-נג'ידת משתרעת כחצי קילומטר ממערב לגבול המערבי של הסקר שמפורסם בספר זה). לכן אפשר להסיק כנראה כי לאורך השנים עמדו באותה חלקת שטח בית כנסת, כנסיה ומסגד. אבני המפולת מקירות המבנה משקפים אולי הרס או נטישה של האתר בתקופה הביזנטית, כנראה במהלך המאה הה' לסה"נ.