בשדה הקבורה נחשפו 15 קברים בשלושה מקבצים (0.8–0.9 מ' מתחת לפני השטח; איור 3): שלושה קברים במזרח (W112–W110), שלושה במרכז (W118 ,W117 ,W114) ותשעה במערב (W132–W127 ,W125 ,W123 ,W120). לקברים מאפיין בולט: מעל רובם הונחו אבני כיסוי בשיפוע של כ-45 מעלות, שבלטו מעל פני השטח הקדומים. יוצא מן הכלל הוא הקבר הצפוני במקבץ המזרחי (W110; איור 4), שאבני הכיסוי שלו הונחו במאוזן. אבני הכיסוי — לפחות שלוש בכל קבר, אך לעתים מספרן מגיע עד עשר (W120; איור 5) — מהוקצעות גס, ומתארן רבוע או מלבני. במרבית הקברים הן מונחות בנדבך אחד ולעתים בשני נדבכים זה מעל זה, כמו בקבר 118 (איור 6). הקברים במקבצים המזרחי והמרכזי הותקנו במרווחים של כ-1 מ' זה מזה, ואילו במקבץ המערבי הקברים צפופים ומרוחקים 0.20–0.35 מ' זה מזה. במקבץ זה הובחנה בנייה מוקפדת פחות, ואבני הכיסוי היו מאורכות וחלקן מחודדות כלפי מעלה (איור 7).

הקברים לא נחפרו, אך הובחן שהנקברים הונחו בכיוון מזרח–מערב כשראשם במערב. עצמות שנמצאו בקברים שנפגעו קודם לחפירה (L122, L121, L116) נבדקו בשטח החפירה והושארו במקום. במדגם קטן זה של עצמות משדה הקבורה מיוצגים לפחות ארבעה פרטים בוגרים, מהם אחד ממין זכר ושניים ממין נקבה. בהיעדר ממצא בקברים, קשה לקבוע את זמנם.
הקברים חדרו להצטברויות שהכילו חרסים מתקופת הב"ת 2 וכן חרסים שחוקים, שנסחפו ככל הנראה מאתר גבעת נוח שמצפון לאתר, שזמנם התקופות הלניסטית, הביזנטית והאסלאמית קדומה. מעל שדה הקבורה הוקמו קירות שדה, שהוצמדו לאבני הכיסוי של הקברים או נבנו עליהם ושימשו כנראה גדרות חקלאיות (W115, W109; איור 8).
 
ממצא כלי חרס. הדיון כולל את כלי החרס שהתגלו בחפירה ואת אלה שנלקטו בשטח האתר שנפגע טרם החפירה. מהתקופה הניאוליתית הקרמית (התרבויות הירמוכית והלודית) זוהו קערה עמוקה שבשפתה ידית מדף מעוגלת (איור 1:9) וקערה רדודה ורחבה (אגן; איור 2:9). לתקופה הכלקוליתית הקדומה (על פי החלוקה הכרונולוגית המוצגת אצל גצוב תשע"ה) שייך מכלול כלים מגוון: קערות (איור 3:9–7), פערורים, קנקנים ופיטסים (איור 8:9–11). על השלב הראשון של התקופה מעידים חרסים אחדים המעוטרים בדיקור במסורת תרבות ואדי רבה (איור 4:9, 12) ועל השלב האחרון שלה מעידה ידית נקב גדולה (איור 13:9), אך עיקר הממצא שייך לשלב התיכון של התקופה. לתקופת הברונזה הביניימית תוארכו קדרה (איור 1:10), סירי בישול שעל כתפיהם עיטור חבל האופייני לתקופה (איור 2:10, 3), וכן קנקנים (איור 4:10–7) המעוטרים בחלקם בדגם בהון (איור 5:10) או בחריתות על הצוואר (איור 6:10). מכלולים דומים נחשפו בתל עפולה (פייג 2016, שכבה IV; ר' Gal and Covello-Paran 1996: Figs. 10, 11, Stratum V) ובנחל רימונים (שכבה II; ר' Covello-Paran 2008: Figs. 6, 7).
מהחרסים הרבים המתוארכים לתקופת הב"ת 2א' שנמצאו בחפירה, נראה כי זוהי התקופה הדומיננטית באתר. נמצא מגוון כלים, ובהם קערה (איור 1:11), קדרה שלה גוף דמוי חבית (איור 2:11), סירי בישול (איור 3:11, 4) ולפחות 40 קנקנים האופייניים לתקופה (למשל, איור 5:11, 6). מכלול זה טיפוסי לשלבים הראשון והתיכון של תקופת הב"ת 2א' ומופיע בתל קשיש (שכבה X; ר' Ben-Tor and Bonfil 2003:187–190, Figs. 76, 77) ובתל עפולה (שכבה IV; ר' Gal and Covello-Paran 1996: Figs. 21–23).
בהצטברויות שלתוכן חדרו הקברים נמצאו חרסים אחדים מהתקופה ההלניסטית, ובהם שני טיפוסי כלים: קנקנים מטיפוס JRI (איור 7:11–10), הנפוץ במכלולים מן המאות הג'–הב' לפסה"נ באתרי צפון הארץ (למשל בדור — Guz-Zilberstein 1995:291, Figs. 6.35–6.37), ופך (איור 11:11; Guz-Zilberstein 1995: Fig. 6.30).
 
ממצא כלי אבן. נמצאו שבר מלוחית אבן ושני פלכים. הלוחית (איור 1:12) מלבנית, והיא עוצבה בקפידה מגיר קשה שגונו ורוד. בשולי השבר שרד קטע מדגם חרות בקווים דקים, אולי דגם הנדסי. לוחית דומה באותו הגוון נמצאה במכלול מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת במדרך עוז (גצוב תשע"ה; גצוב, נגר וכהן-וינברגר תשע"ה:28, איור 14). לוחית מעוטרת בדגם הנדסי חרות נמצאה בחורבת מנחה (מונחתה; Gopher and Orrelle 1995: Fig. 44:8). הפלכים (איור 2:12, 3) גדולים, דומים להם נחשפו במכלולים המתוארכים לאלף הד'–הב' לפסה"נ, לכן אין אפשרות לתארכם במדויק.
לצד שברי כלי החרס מתרבות ואדי רבה נמצאו קערת אבן (איור 4:12) ושבר של אבן שחיקה מבזלת (איור 5:12).
 
ממצא צור
חמודי חלאילה
 
נמצאו 49 פריטי צור שמקורם בפני שטח, מהם 35 פריטים המוגדרים פסולת תעשייה, 14 כלים וגרעין אחד. היעדר מרכיבי תעשייה מעיד שנלקטו אך ורק הפריטים שבלטו לעין, ללא סינון. על אף האיסוף הסלקטיבי, עיון בממצא מראה שהפריטים הותזו מחומר גלם ממקור אחד — צור איאוקני דק-גרגר באיכות טובה. הקבוצה השלטת בפסולת התעשייה היא נתזים גדולים (18 נתזים; 37% מהמכלול). לפסולת התעשייה שייכים עשרה להבים גדולים, שהותזו כנראה בשלבים הראשוניים של עיצוב הגרעין, וארבעה פריטים ראשוניים — נתזים רחבים שלהם קליפה. הקבוצה השנייה בגודלה במכלול היא הכלים (33%). הסקירה להלן תתמקד בתיאור טיפולוגי של הכלים, בהגדרת מאפייניהם הטכנולוגיים ושיטות עיצובם ובתרומתם לתיארוך האתר (על פי החלוקה הכרונולוגית המוצגת אצל Gopher 2012). חלק מהכלים עשויים על צור איכותי שגונו אפור-בהיר ואחרים על צור חום כהה; הכלים נושאים פטינה לבנה דקה, המעידה כי היו חשופים זמן מה. הכלים נחלקים לכמה טיפוסים: מקדחים, נתזים משובררים, להבים משובררים, להבי מגל וכלים דו-פניים.
נמצאו שני מקדחים (איור 1:13) שחודיהם בולטים בשברור חצי זקוף על שני צדי החוד; שלושה נתזים עבים הנושאים שברור גס אך רציף; שלושה להבים משובררים, שניכרות עליהם צלקות קטנות המעידות על חידוש הקצה הפעיל; ושני להבי מגל שעוצבו על צור חום כהה שאיכותו טובה. להבי המגל מתארכים את מכלול הכלים של עין זהורה. להב המגל באיור 2:13 נעשה על להב רחב, גבו קשתי ומעוצב בשברור חצי זקוף והקצה הפעיל שלו משונן בשינון עדין; להבים מטיפוס זה אופייניים לתרבות ואדי רבה (התקופה הניאוליתית הקרמית). הלהב השני (איור 3:13) צר, ולו חתך משולש, גב משוברר בשברור זקוף וקצה פעיל הנושא שינון עדין ושטוח; להבים מטיפוס זה שכיחים במכלולי התקופה הכלקוליתית. נמצאו ארבעה כלים דו-פניים: שני אזמלים ושני כילפות, העשויים על צור אפור. האזמלים נמצאו שלמים, כעדות צורתם הקמורה-שטוחה וצדיהם הישרים; חורפתם עוצבה בהתזות אורכיות מהקצה הפעיל אל הציר המרכזי. לעומת זאת, הכילפות שבורים וחסרים את חורפתם (איור 4:13); שניהם נעשו על צור אפור כהה עם תלכידי גיר, השכיח באזור רמות מנשה.
מהמאסף ברור שמקור הכלים אינו משכבות החפירה, וכי נאספו באופן סלקטיבי מפני השטח של האתר; משום כך אי אפשר להסיק מסקנות נרחבות. עם זאת, מנוכחות להבי המגל והכלים הדו-פניים, אפשר להסיק שבאתר קיימות לפחות שתי שכבות קדומות: אחת מן התקופה הניאוליתית הקרמית ואחרת מן התקופה הכלקוליתית.
 
אתר עין זהורה, שנפגע מעבודות של חברת מקורות, השתרע על פני כשלושה דונם, ולכן אי אפשר להעריך את צורת היישוב בו. תיארוך האתר התבסס על החתך המזרחי של הקידוח בחלק המערבי של האתר ועל החרסים וכלי הבזלת שנאספו בשטח שנפגע. ממצא זה מלמד כי באתר התקיים יישוב בארבע תקופות: הניאוליתית הקרמית (התרבויות הירמוכית והלודית); הניאוליתית הקרמית/הכלקוליתית הקדומה (תרבות ואדי רבה), שממצאיה הם הדומיננטיים מבין תקופות היישוב באתר, הן בכמות הן באיכות הממצא; וכן בתקופת הברונזה הביניימית ובתקופת הב"ת 2א'. מתקופת הב"ת 2א' נמצאו כלים הן בשטח שנפגע והן בהצטברות שאל תוכה נחפרו הקברים. נראה כי היישוב מתקופת הב"ת 2א' השתרע צפונה עד גדת הנחל. נראה כי כלי החרס מן התקופה ההלניסטית ושברים אחדים מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה נסחפו מהיישוב שהיה על גבעת נוח, שם שוכן אתר המתוארך לתקופות אלה. שדה הקבורה שנחשף הוא כנראה חלק מבית קברות גדול שהמשכו השתרע ממזרח וממערב לשטח החפירה, אך לא צפונה מאפיק הנחל. תכנית הקברים אחידה, וכך גם שיפוע האבנים. היעדר ממצא בקברים או סמוך להם מקשה על תיארוכם. עם זאת, קבורה מטיפוס זה, בכיוון כללי מזרח–מערב כשהראש במערב, מוכרת בעיקר בקרב אוכלוסייה מוסלמית. תופעה זהה נתגלתה בבית קברות בנחל חגית, המתוארך לתקופה הממלוכית (Seligman 2010:90–95, Fig. 2/127), ובשדה קבורה בנחל תות, המשויך לאוכלוסייה מוסלמית בדואית, כנראה משלהי התקופה הממלוכית ומהתקופה העות'מאנית, על סמך תכשיטים אחדים שנתגלו בקברים (Alexandre 2006:182–187).