באתר 105 נחשפו מערה מן התקופה הרומית ושתי מחצבות מן התקופות הרומית והביזנטית, באתר 113  מחצבה, מערה וכבשן סיד מן התקופות הרומית והביזנטית, ובאתר 110 שלוש מחצבות מן התקופות הרומית והביזנטית וקיר טרסה בן זמננו.

 
אתר 105
למערה, שנחצבה בסלע שהשתמרו בו סימני חציבה גסים במקומות אחדים, שני חדרים, מזרחי ומערבי, שביניהם מפריד קיר מחיצה (W6, אורך 3.1 מ', רוחב 0.8 מ', גובה השתמרות 0.8 מ'; איורים 2–4) בנוי גוויל מאבני נארי, חלקן מסותתות, ומושתת על רצפת המערה. במרכז הקיר פתח (1 מ' רוחב). הכניסה למערה ממזרח, דרך פתח מלבני (0.7 מ' רוחב, 0.8 מ' גובה; איור 5) שאליו הוביל מסדרון צר (1.6 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב). המסדרון משופע וחצובות בו חמש מדרגות (0.15 מ' גובה מרבי של כל מדרגה). תקרת המערה השתמרה בשלמותה ומעליה נתגלו שרידי מחצבה. התקרה הוסרה בכלי מכני בשל סכנת התמוטטות. החדר המזרחי רבוע (4.3 × 4.3 מ', 1.4 מ' גובה) ורצפתו מפולסת בחלקה, נראה שבהתאמה לנטיית שכבות הקִרטון. על הרצפה וצמוד לקיר 6 נתגלה ריכוז של כלי חרס מרוסקים מן התקופה הרומית. החדר המערבי חצי עגול (2.8 מ' קוטר, 1.2 מ' גובה) והכניסה אליו דרך פתח בקיר 6. הרצפה גבוהה בחלקה המערבי ומשופעת למזרח, בהתאמה לנטיית שכבות הקִרטון. המערה הייתה חתומה בשכבת סחף חום בהיר ובאבני קרטון שהתמוטטו מתקרתה. ממצא כלי החרס משני החדרים מתוארך לתקופה הרומית (המאות הא'–הב' לסה"נ), ובו בעיקר קנקנים, קערות וכלי בישול שחלקם דומים לכלי הבישול המוכרים מכפר חנניה (Adan-Bayewitz 1993:88–109). נמצאו שברי קערות מטיפוס כפר חנניה 1A ,1B ,1E (איור 1:6–3 בהתאמה), סיר בישול פתוח שלו דופן מזווה מטיפוס כפר חנניה 3B (איור 4:6), סיר בישול שונה מאלה של כפר חנניה (איור 5:6), סירי בישול סגורים הדומים לטיפוס כפר חנניה 4A ,3B (איור 6:6–8). נמצאו שני סוגים של קנקני שק: קנקנים שלהם צוואר רבוע הנוטה חוצה ולו שפה מחודדת, הדומה לטיפוס T1.3 של דיאז-פרננדז (איור 9:6), וקנקנים שלהם צוואר מרוכס שבשפתו מרזב פנימי, הדומה לטיפוס T1.5 של דיאז-פרננדז (איור 10:6–12; Díez Fernández 1983). טיפוס T1.3 קדום יותר (המאה הא' לפסה"נ–השליש השני של המאה הא' לסה"נ) וטיפוס T1.5 מאוחר יותר (המאה הא'–ראשית המאה הב' לסה"נ). נראה שכלי החרס היו בשימוש בשנים 70–130 לסה"נ.
מחצבות (II ,I). מחצבה I, ממערב לחפירה, משתרעת על שטח נרחב. מחצבה II (מידות 1.5 × 5.0 מ'; איור 7) נחשפה חלקית, במזרח נהרסה בעת סלילת כביש 79 ובמערב ממשיכה מחוץ לתחום החפירה. במחצבות זוהו שתיים–שלוש מדרגות שניכרים בהן היטב סימני אבנים שנותקו ממקומן וכן תעלות ניתוק (5–9 ס"מ רוחב) שנחצבו סביב האבנים. מדרגות החציבה העליונות נחצבו בסלע נארי קשה ואיכותי, שהוצאו ממנו אבני בנייה במגוון גדלים (מחצבה I :מידות 0.6–1.1 × 1.1–2.4 מ', 0.5–0.8 מ' גובה; מחצבה II :מידות 0.6–1.0× 1.1–1.4 מ', 0.3–0.5 מ' גובה). מחצבה  IIהייתה מכוסה בשכבת הצטברות של אדמה חומה, אבני גוויל קטנות, פסולת סיתות, ונמצאו בה כלי חרס מן התקופות הרומית והביזנטית: קערות מטיפוס כפר חנניה 1D ,1B (איור 1:8, 2), קערות מטיפוס LR Cypriote Red Slip Ware (איור 3:8–6) המתוארכות לשנים 550–650 לסה"נ, סיר בישול פתוח שלו דופן מזווה מטיפוס כפר חנניה 3B (איור 7:8), קערת בישול שלה ידית אופקית (איור 8:8) וסיר בישול סגור ומעוגל (איור 9:8) המתוארכים לתקופה הביזנטית, קנקני שק שלהם צוואר מרוכס (איור 10:8–12), הדומים לטיפוס T1.5 של דיאז-פרננדז ומתוארכים לתקופה הרומית, וכן אמפורה מסגנון יאסיאדה (איור 13:8) המתוארכת לתקופה הביזנטית.
 
אתר 113
מחצבה. נחפרה בחלקה מחצבה (5 × 5 מ'; איורים 9, 10), שחלקה הצפוני נפגע מסלילת כביש 79, וניכרים בה היטב סימני אבנים שנותקו ממקומן (0.4–0.5 × 0.8–1.4 מ', 0.4–0.5 מ' גובה). בפינה הדרומית-מזרחית של המחצבה נחשפו סימני חציבה של שני גושי אבן שמתארם לא סדור וסביבם נראים היטב שרידים של תעלות ניתוק (כ-5 ס"מ רוחב, 0.11–0.30 מ' גובה; איור 11). השטח במרכז המחצבה נוצל לחציבה עד תום, וזוהו בבירור שרידיהן של חמש מדרגות. לאחר שהמחצבה יצאה מכלל שימוש היא כוסתה בשכבת הצטברות של אדמה חומה, שנמצאו בה חרסים אחדים מן התקופות הרומית והביזנטית.
מערה. מתחת לשכבת סלע הנארי הקשה (כ-0.7 מ' עובי) נחשפה מערה חצובה בסלע הקרטון הרך, מתארה לא סדור (4.2 × 2.7 מ', 1.2 מ' גובה) ופתחה בצפון (0.9 מ' גובה, 1.5 מ' רוחב; איור 12). המערה הייתה סגורה חלקית בגושי קרטון ואדמת חוואר שגונה לבן ובה מעט שברי גוף של כלי חרס מצולעים מהתקופה הביזנטית. נראה כי הקִרטון שימש חומר גלם לייצור סיד.
כבשן סיד. סמוך למחצבה נחשף כבשן סיד עגול (4 מ' קוטר, 4 מ' עומק; איורים 13, 14) חצוב בסלע הנארי, שחלקו הצפוני נפגע מסלילת כביש 79. על רצפת הכבשן, סלע קרטון מפולס, צמוד לדופן נחשפה מדרגה חצובה בסלע (0.35 מ' רוחב, 0.15–0.30 מ' גובה), ששימשה יסוד לבניית הפן הפנימי של הדופן. על רצפת הכבשן הייתה שכבת אפר ומפולת של אבני גוויל, השייכים כנראה לדופן הפנימית של הכבשן שהייתה בנויה מאבני גוויל מעל המדרגה החצובה. בשכבת המפולת ובשכבת אפר השרפה לא נתגלה ממצא מתארך. אפשר להניח כי הכבשן שימש בו בזמן עם המחצבות, ונראה שהפעילות בו חודשה בתקופה העות'מאנית.
 
אתר 110
מחצבות (IIII; איור 15). השטח המרכזי של המחצבות נוצל לחציבה עד תום ואפשר להבחין בברור במדרגות חציבה. מחצבה I גדולה (7 × 10 מ', 2.5 מ' עומק; איור 16) וזוהו בה חמש שכבות חציבה. מחצבה II נחשפה בחלקה (3 × 10 מ', 1.5 מ' עומק; איור 17) וזוהו בה שלוש שכבות חציבה, שהותירו מדרגות בשוליים המזרחיים והמערביים שלה. מחצבה III גדולה (9 × 14 מ', 4.7 מ' עומק; איור 18), חלקה הצפוני נפגע מסלילת כביש 79 וזוהו בה שרידיהן של תשע שכבות חציבה, שהותירו מדרגות במרכזה. במחצבות ניכרים היטב סימנים של חציבה וניתוק של אבני בנייה (0.4–0.8 × 0.9–1.5 מ', 0.5–0.8 × 0.8–1.2 מ', 0.3–0.5 מ' גובה), וכן תעלות ניתוק (0.05–0.15 מ' רוחב, 0.25–0.50 מ' עומק; איור 19) שנחצבו סביב כל אבן. הקרטון שמתחת לשכבת הנארי אינו מתאים לחציבת אבני בנייה ולכן משהגיעו אליו החוצבים הופסקה החציבה. לאחר שיצאו המחצבות מכלל שימוש, הן נחתמו בשכבת פסולת סיתות ובאדמה חומה שבה חרסים אחדים מן התקופות הרומית והביזנטית.
קיר טרסה. מעל חלקן הדרומי של שלוש המחצבות נבנה קיר (כ-100 מ' אורך, 1 מ' גובה השתמרות מרבי) מאבני גוויל, שהושתת על הסלע; נראה כי הקיר נבנה בתקופה העות'מאנית או בימינו.
 
מהחפירות עולה כי על שלוש הגבעות השתרע עורף חקלאי של היישובים הגדולים, עפרת ושפרעם, שהיו באזור. באתר 105 נתגלתה מערת מגורים, שעל סמך ממצא כלי החרס הייתה בשימוש בשנים 70–130 לסה"נ. בשלושת האתרים נתגלו מחצבות ובכולן ניכרים היטב סימני חציבת אבני בנייה, שהופקו באותה השיטה של חציבת תעלות ניתוק סביב האבנים. נראה כי החוצבים העדיפו את שכבות אבן הנארי המתאימות לבנייה איכותית ולפיכך עם הגעתם לשכבת הקִרטון הרך הופסקה החציבה והם עברו לחצוב בשטח חדש. זוהי כנראה הסיבה לתפרוסת הרחבה של המחצבות בשלושת האתרים. על סמך ממצא כלי החרס המועט יש לתארך את המחצבות לתקופות הרומית והביזנטית, המאות הג'–הו' לסה"נ. באתר 113 נחשפו כבשן סיד ומערה שממנה הופקו חומרי הגלם לתעשיית הסיד. העדר ממצא מתארך מקשה על קביעת תאריכם.