התקופה העבאסית (שכבה III). בשטח A נחשף הקצה הדרומי של קיר (W123; איור 3), שנבנה בכיוון צפון–דרום. אל הקיר ניגשת מדרום רצפת אבני בזלת (L124). על הרצפה התגלתה מפולת של אבני בנייה (L125), שנמשכה מקיר 123 למרחק של כ-2 מ' דרומה. על הרצפה ובמפולת האבנים התגלו שברי כלי חרס, ובהם קערה מזוגגת בירוק (איור 1:4) וקנקן (איור 2:4) מהתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ). נראה שקצה הקיר שנחשף הוא הצד החיצוני של קיר מבנה, והרצפה היא רצפת חצר או רחוב.

 
התקופה הממלוכית (שכבה II). בשטח A נחשף הצד המזרחי של קיר רחב (W120; רוחב 0.95 מ'; איורים 3, 5), שהשתמר לגובה של שישה נדבכים (1.5 מ'). אל ראש הנדבך התחתון של הקיר ניגשת רצפת טיח עבה לבנה (L122), המכסה את הנדבך התחתון. הקיר והרצפה הושתתו על שרידי הבנייה מהתקופה העבאסית. נראה שגם בשכבה זו הקיר שנחשף הוא חלק מהצד החיצוני של מבנה, ועל סמך רוחב הקיר נראה כי זהו מבנה איתן גדול, והרצפה הניגשת אליו היא רצפת חוץ. קיר 120 התמוטט החוצה, לכיוון מזרח, ואבניו נערמו במפולת (L121) על רצפה 122. בין אבני המפולת התגלו שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ), ובהם קערה מזוגגת מעוטרת בחריתה (sgraffito; איור 3:4; Avissar and Stern 2005:16, fig. 6:1–4), קערה מזוגגת מעוטרת בצביעה (איור 4:4; Avissar and Stern 2005:19, fig. 7), כלי בישול מזוגגים בחום (איור 5:4) ושברי גוף של קנקנים עשויים בעבודת יד ומעוטרים בדגמים גאומטריים חומים (איור 6:4, 7).
בשטח B התגלו פינות של שני מבנים (W112 ,W107; איור 6), במרחק של כ-5 מ' זו מזו. במרחק של 2 מ' מדרום לקיר 112 התגלה קיר נוסף (W126).
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת (שכבה I). בשטח A, מעל להריסות המבנה מהתקופה הממלוכית, נחשפו ארבעה קירות של חדר (W116 ,W113 ,W111 ,W105; איורים 3, 5, 7). בקיר 105 התגלה פתח החדר. בתוך החדר התגלתה רצפה של גיר כתוש מהודק (L119). בשלב כלשהו נבנה ממערב לקיר 105 ובמקביל אליו קיר נוסף (W104); שימושו אינו ברור. בחפירת השכבה התגלו שברי כלי חרס המתוארכים למן המאה הי"ח ועד לראשית המאה הכ' לסה"נ, ובהם קערה (איור 8:4) וסירי בישול (איור 12:4, 13) מטיפוס ראשייה אל-פוחר (המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ), קנקנים אפורי חרס מטיפוס כלי עזה (איור 14:4–16), שברי קערות מזוגגות מיובאות מאירופה (איור 9:4–11; להלן) ושברי מקטרות (איור 17:4–19).
בשטח B התגלתה מפולת של אבני בנייה.
 
קערות מזוגגות מהתקופה העות'מאנית
עדנה שטרן
 
הקערות המזוגגות שהתגלו בחפירה מיובאות, והן מתוארכות למאות הי"ח–הי"ט לסה"נ. רוב הקערות יובאו מרחבי האימפריה העות'מאנית והיו נפוצות באתרים כפריים בצפון ארץ ישראל, אך התגלה גם שבר של קערה שיובאה ממונטלופו שבאיטליה. עד כה קערות מטיפוס זה התגלו בעיקר באתרים חופיים כדוגמת עכו ובאתרים שלהם חשיבות פוליטית כדוגמת צפת או חשיבות דתית כדוגמת ירושלים ונצרת. גילויה של קערה כזו באתר כפרי בחלק פנימי של הארץ הוא חידוש. הכלי מאיטליה משקף ללא ספק פעילות של סוחרים אירופאים בארץ ישראל, בין אם הקערה הובאה לא-טייבה על ידי סוחרים איטלקיים ובין אם היא נקנתה באחד השווקים על ידי תושב מא-טייבה.
 
קערה ממונטלופו (Montelupo maiolica; איור 9:4). הקערה עשויה מטין חום-כתום בהיר ושפתה נוטה החוצה. היא מעוטרת בצביעה של זיגוג בדיל בירוק, כתום וחום של דגמים מעוגלים על רקע לבן. הקערה יוצרה בעיר מונטלופו הסמוכה לעיר פיזה במאה הי"ח לסה"נ, והיא שייכת לשלב האחרון של ייצור כלי חרס במקום (Blake 1981:103, phase 4). הקערות יוצאו בדרך הים לאתרים באגן הים התיכון. בדרום צרפת למשל התגלו קערות מטיפוס זה במטען של אונייה טרופה (Amouric, Richez and Vallauri 1999:123, 126–127, Figs. 247, 255).
 
קערה מדידימוטיכון (איור 10:4). הקערה עשויה מטין כתום ולה שפת קרדום. היא מעוטרת בצביעה של פסים אנכיים ובזיגוג צהוב (Slip Painted Ware). הקערה יוצרה בדידימוטיכון (Didymoteicho) שבתרקיה בצפון יוון או במרכזי ייצור אחרים בתרקיה או בצפון-מערב טורקיה. הקערה מתוארכת למן ראשית המאה הי"ט ועד למחצית המאה הכ' לסה"נ (Vroom 2005:186–187).
 
קערה דמוית שיש (איור 11:4). קערה מטין כתום (איור 10:4), שלה בסיס טבעת נמוך. היא מעוטרת בזיגוג צהוב וחום היוצר דוגמא של שיש. כלים מטיפוס זה יוצרו ברחבי האימפריה העות'מאנית במאות הי"ז–הי"ט לסה"נ, והם מחקים כנראה כלי חרס דמויי שיש מאיכות גבוהה, שיוצרו בפיזה ובמקומות אחרים באיטליה במאות הט"ז–הי"ז ויוצאו גם לאימפריה העות'מאנית (Vroom 2005:164–165).
 
שרידי הבנייה שנחשפו הם עדות לבנייה צפופה בגדה המערבית של נחל יששכר בתקופות העבאסית, הממלוכית והעות'מאנית המאוחרת. נחשפו מעט חרסים מראשית התקופה האסלאמית הקדומה, ולכן יש לשער שהיה במקום יישוב קדום יותר שעדיין לא נחשף. על סמך היעדרותו של ממצא קרמי מראשית התקופה העות'מאנית (המאות הט"ו–הט"ז לסה"נ) נראה כי לאחר התקופה הממלוכית היישוב ננטש ורק במאה הי"ח או הי"ט נבנו מבנים חדשים על ההריסות. כלי החרס מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, ובעיקר הקערות המזוגגות שיובאו מאירופה, מלמדים שלפחות חלק מהתושבים בתקופה זו עסקו במסחר או שהיו אמידים דיים כדי לרכוש כלי שולחן יוקרתיים.