תקופת ימי הביניים
בשכבת הסחף לא נחשפו מבנים, נאספו מעט חרסים שזמנם ימי הביניים וכמעט שלא נמצאו אבני בנייה פזורות. פרט אדריכלי יחיד שנמצא בולט בתוך שכבת הסחף הוא פיר בנוי של בור מים. בהמשך התברר כי הבור נבנה בתקופה הביזנטית (להלן), והוא המשיך לשמש בתקופה האסלאמית הקדומה. מאוחר יותר הגביהו את פי הבור באמצעות פיר בנוי, כך שבימי הביניים פי הבור המוגבה היה ממוקם בליבו של מגרש נרחב חסר מבנים.

 

התקופה האסלאמית הקדומה
שכבת המבנים העליונה נחשפה רק בחלקו המזרחי של שטח החפירה. נחשפו שרידים של בית מגורים בנוי אבן, שיסודותיו רדודים למדיי. בקירות משולבות לא מעט אבנים מסותתות ומעובדות בשימוש חוזר, שנלקחו מפירוק קירות מבנים מן השכבה הקודמת, כפי שמעידות גם תעלות השוד העמוקות שנחשפו בה. לחדרי בית המגורים רצפות של עפר מהודק. מן המבנה נחשף בעיקר מרחב גדול שרוחבו כ-7 מ', תחום בקירות, שבו נמצא בור המים (לעיל) ותעלה שהובילה מים אל פיו. במרכז המרחב נחשפו שתי אומנות רבועות בנויות ששימשו כנראה לקירוי המרחב או חלק ממנו.

 

סקירה ראשונית של החרסים הקשורים לחדרי המבנה, ומציאתו של נר חרס בתעלת השוד של מבנה קודם, מעלים כי זוהי כנראה שכבת מבנים מן התקופה האסלאמית הקדומה.
בשכבה זו התגלתה כתובת באותיות עבריות (איור 1). האותיות חקוקות ברדידות ובמעט רישול, על גבי שבר של לוח שיש אפור (45 × 65 מ"מ מידות מרביות, 18 מ"מ עובי) שהיה מלוטש משני עבריו. השבר דק מכדי לשמש חלק ממצבת קבר. דומה שהוא חלק מכתובת זיכרון או הקדשה שנקבעה על אחד הבתים בשכונה המקומית. נותרו שרידי אותיות משתי שורות:
]ס  ב[
]בר  יע[
את השורה השנייה ניתן להשלים: בר יעקב .
לכאורה יכול היה שבר הכתובת 'לעלות' משכבה קדומה, למשל בשעת חפירה ליסודות לבניית בית, אך לא סביר למצוא באזור זה כתובות עבריות מן התקופות הביזנטית והרומית המאוחרת, ואילו בשלהי ימי הבית השני עדיין לא היה שימוש בלוחות שיש.
שבר כתובת עברית זו מתקשר לזיהוי שכונת היהודים שהתקיימה בדרום העיר מן התקופה האסלאמית הקדומה ועד סמוך לכיבוש הצלבני (המאות הז'-הי"א לסה"נ). השכונה זוהתה ואותרה לפי המקורות ההיסטוריים בדרומה של ירושלים, בין הר הבית בצפון לבריכת השילוח בדרום. יש המבקשים לזהות באזור זה את שכונת הקראים, הידועה גם היא מן המקורות ההיסטוריים ואילו אחרים מזהים אותה בכפר סילוואן. בחפירות ב' מזר זוהו שרידים המכונים 'בית המנורות' ליד הפינה הדרומית-מערבית של הר הבית, כחלק מאותה שכונה יהודית. שטח החפירה הנוכחי נמצא בדיוק במרכז האזור המוצע, ושבר הכתובת העברית מאשש את ההצעה.

 

התקופה הביזנטית
מתחת לשכבה זו נחשפו בכל השטח שרידי מבנים מן התקופה הביזנטית וניתן להבחין בשני שלבים אדריכליים ברורים ובכמה שלבי קיום המיוצגים ברצפות אחדות.
שלב 1. בשטח נבנה מערך של קירות בציר מזרח–מערב וקירות ניצבים להם בתוכנית מסודרת המעידה על תכנון קפדני שאינו מתייחס לשרידים קדומים. הבנייה הביזנטית ניסתה לפלס את השטח המדרוני בבניית יסודות הקירות שבציר מזרח-מערב לעומק מועט במזרח (כ-1.5-1.0מ') ולעומק רב (כ-4-3 מ') במערב. מפלס שכונת המגורים החדשה נקבע בזיקה למפלסי הרחובות הראשיים הסמוכים כדי שהתנועה לעבר הקרדו המשני של העיר, שעבר סמוך ממערב, תהיה בשיפוע נוח. לקירות יסודות עמוקים המושתתים בחלקם על קירות ומיתקנים של שכבות קדומות (להלן). הם בנויים מאבני גוויל קטנות משולבות היטב, בבנייה יבשה אך ללא סידור בנדבכים. בניית העל היא מאבנים מסותתות ואבני גוויל משולבות יחד. בנייה זו טויחה בטיח סידי. באחד החדרים נמצאו שברים של טיח עם שרידי צבע. רצפות החדרים עשויות בטכניקות אחדות: לוחות אבן קטנים, פסיפס לבן פשוט ועפר מהודק.

 

בין שני הקירות הראשיים המקבילים החוצים את השטח ממזרח למערב נבנה בור מים. הבור בנוי בשלמותו על גבי משטח אבנים קדום, שעדיין לא נתברר אופיו; מתארו אליפטי (2.1 × 4.3 מ' מידות מרביות), פינותיו מעוגלות ומוחלקות למשעי, והכול מטויח בטיח אופייני לתקופה, המכיל חרסים כתושים שמקנים לו גוון ורדרד. תקרת הבור עשויה שלוש קשתות אבן, והמרווחים שבין הקשתות ובין דופנות הבור מקורים בלוחות אבן. בקצה המזרחי הותקן בתקרה פי בור רבוע שראשו במפלס הרצפה הסמוכה לבור. אל פי הבור הובילו שני מרזבים – אחד בנוי, שהוביל מים מדרום, והשני עשוי צינור חרס שהוביל מים ממזרח. הבור נמצא כמעט ריק. בתחתיתו נמצאה שכבת עפר ובה מעט חרסים מימי הביניים, תקופת השימוש האחרונה של הבור.

 

שלב 2. במהלך התקופה הביזנטית נערכו שינויים מבניים אחדים. בחלק המזרחי של השטח נגדמו כמה קירות כדי ליצור מרחב מפולס ששימש סמטה שכיוונה צפון–דרום. נחשפו שני מפלסי ריצוף, זה על גבי זה, ללא מילוי ביניהם. הרצפה הקדומה עשויה לוחות אבן קטנים. מעליה ריצוף לוחות אבן מלבניים בינוניים בגודלם שמתחתם נחשפה תעלת ניקוז בנויה, מקורה, שכיוונה צפון–דרום.

 

במפלס ריצוף הסמטה משולבת אבן שבה חקוקה שקערורית עגולה רדודה לאיסוף מים וממנה מובילה מערבה תעלת מים בנויה, מטויחת היטב, שקרקעיתה מעוגלת והיא מקורה בלוחות אבן קטנים. תוואי התעלה המובילה לקצה המערבי של החפירה, עוקף בבירור מצפון את בור המים שתואר לעיל. מכאן ברור שהתעלה ניקזה את מי הדלוחים שזרמו בסמטה, בניסיון להסיטם מפי הבור, שככל הנראה ניקז מים מן הגגות והחצרות הסמוכים. התעלה נבנתה צמוד לפן הצפוני של אחד הקירות העיקריים בשטח. היא מעידה על כך שקרקעית עמק הטירופיאון החוצה את האזור מצפון לדרום, ממערב לשטח החפירה, אף שהתמלא במידה ניכרת בשפכי עפר ופולס בתקופות מאוחרות, עדיין היה שקע טופוגרפי שניקז אליו מים. נעשו שינויים  אחדים בתוואי הקירות; למשל, אחד הקירות עובה בצדו האחד ורצפת החדר הסמוך לו השתרעה על גבי ראש החלק הקדום שלו. גם בשלב זה נמצאו בשימוש רצפות מסוגים אחדים, בעיקר פסיפס לבן גס, לוחות אבן קטנים ועפר מהודק.

 

בשכבת בתי מגורים זו לא נמצאו כל עקבות של חורבן כגון מפולות או שרפה ומכאן שהאזור ניטש ונזנח. לימוד המטבעות וכלי החרס שנחשפו על הרצפות האחרונות של השכבה יאפשרו לקבוע ביתר דיוק את זמן נטישת האזור.

התקופה הרומית
בשני מקומות הגיעה החפירה לשרידים ארכיאולוגיים שתקופתם שלהי ימי הבית השני. במזרח השטח נחשף מתקן מים מדורג ומטויח בטיח אפור. הכניסה למתקן נפגעה על ידי בור המים הביזנטי. אלה שרידיו של מקווה טהרה מן הטיפוס האופייני לתקופה, וכמוהו נחשפו בסביבה הקרובה כבר בידי מקליסטר ובידי קראופוט מבלי שחופרים אלה עמדו על מהותם של המתקנים.

 

במערב השטח, מתחת ליסוד אחד הקירות הביזנטיים נחשף חדר שהיה במקורו מקורה בקמרון חביתי עשוי אבני נארי מסותתות. רק הנדבכים התחתונים של תחילת הקמרון שרדו, אך די בכך לתארך את המבנה למאה הא' לסה"נ. חדר הקמרון נסמך בחלקו המזרחי על קיר בנוי מאבני גוויל בינוניות בגודלן, שרק קטע מפניו המערביים נחשף. הקיר קודם לשרידי הקמרון אך לפי שעה לא ניתן לתארכו. במילויי העפר בחדר המקומר נמצאה כמות ניכרת של חרסים, שברי כלי אבן ומשקולות, כולם אופייניים לשלהי תקופת הבית השני. בית מגורים זה מצטרף לבתים דומים בני התקופה שנחפרו בחפירות הקודמות באזור והיו חלק מן ה'עיר התחתונה' של ימי הבית השני. יש לציין שהאוריינטציה של המקווה ושל חדר הקמרון זהה, והם ודאי השתייכו לבית מגורים אחד שמרבית חלקיו האחרים נהרסו על ידי היסודות הביזנטיים.

 

מן הראוי להזכיר כי בחפירות קראופוט ופיצ'ג'רלד שמדרום לשטח החפירה, וממזרח לקו שבו נחשף בעונה זו הקיר הבנוי אבני גוויל בינוניות, נחשף בזמנו קיר מסיבי בנוי אבנים בינוניות בעיבוד גס, עם פתח שזוהה כשער בביצור המערבי של עיר דוד. במילוי העפר שממערב לקיר מעונה זו, במעורב עם הקרמיקה מימי בית שני, נחשפו גם כמויות לא מבוטלות של חרסים משלהי תקופת הברזל 2. הרחבת החפירה בעתיד והעמקתה תסייע לבירור הקשר בין קטע הקיר שנחשף לקיר המסיבי של קראופוט ופיצ'ג'רלד.