נחפרו כ-140 ריבועים ונחשפו שרידים המתוארכים לתקופה הכלקוליתית, שדה קבורה המתוארך לתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת והרומית הקדומה, וכן גת תעשייתית ומבנים אחדים מן התקופה הביזנטית המאוחרת. נמצאו קברים מספר שעדיין לא תוארכו. כן נאספו חרסים אחדים המתוארכים לתקופת הברזל וחרסים, זכוכית ומטבעות מן התקופות הפרסית, ההלניסטית והעות'מאנית המאוחרת.

 
התקופה הכלקוליתית. נחשפו שמונה בורות אנכיים (1 מ' קוטר ממוצע, 1–2 מ' עומק; איור 2) חפורים ברובם באדמת חמרה, המאפיינת את השכבה התחתונה באתר. בבורות נחפרה הצטברות של אדמה שחורה או חומה ובה חרסים, שברי כלי בזלת ונתזי צור האופייניים לתקופה הכלקוליתית המאוחרת, וכן עצמות בעלי חיים.
 
תקופת הברונזה התיכונה 2. האתר שימש שדה קבורה. נחשפו 94 קברים שהיו פזורים בכל שטח החפירה. הקבורה נערכה בשוחות, שנחפרו לרוב באדמת החמרה (איור 3). כיוון הקברים אינו אחיד: מזרח–מערב, צפון–דרום או צפון-מזרח–דרום-מערב. הקבורה לרוב של יחידים שהונחו על גבם, בהם בוגרים וילדים, בטווח גילאים רחב משני המינים. לצד הנקברים נמצאו מגוון מנחות, שמוינו לחמש קבוצות:
1. כלי חרס: קנקנים, קערות פתוחות במגוון גדלים, קערות מזוות, פכים ופכיות ממגוון טיפוסים.
2. כלי מתכת: פגיונות וסיכות רכיסה.
3. חרפושיות: לרוב מייצור מקומי, חיקוי של חרפושיות מצריות, הנושאות סצנות מן המיתולוגיה המצרית ודגמים צמחיים.
4. עצמות בעלי חיים: בעיקר עזים וכבשים, שהונחו לצד הנקברים, לרוב בקערות פתוחות.
5. תכשיטים: מעט חרוזים, טבעת וחותם גליל מעוטר בדגמים צמחיים.
בדרום-מזרח שטח החפירה נחשף ריכוז של כלי חרס שבורים, ייתכן פאביסה (בור גניזה לכלים שיצאו משימוש), ובו בעיקר קערות פתוחות, נרות שמן, גביעי שתייה, פכיות וכלים זעירים אחדים. רבים מהכלים היו שרופים. בקרבת מקום לא נמצאו נקברים וייתכן שזוהי עדות לפולחן או לטקס שנקשר לקבורה.
 
תקופת הברונזה המאוחרת. האתר המשיך לשמש שדה קבורה, בעיקר בחצי הצפוני של שטח החפירה. נחשפו כ-14 קברים, רובם קברי שוחה, שנחפרו באדמת החמרה בכיוונים לא אחידים (איור 4). הנקברים הונחו על גבם ולצדם הונחו מגוון כלי חרס, חרפושיות וחרוזים. בנקברים היו בוגרים וילדים, בטווח גילאים רחב משני המינים. זוהי עדות ראשונה לפעילות באתר בפרק זמן זה; עד כה התגלו בחפירות קודמות שברי כלי חרס בלבד. 
 
התקופות הפרסית וההלניסטית. נמצאו חרסים ללא שרידים אדריכליים. שברי כלי החרס השתמרו היטב, ללא סימני שחיקה — עדות לפעילות אנושית שהתרחשה סמוך לשטח שנחפר בתקופות אלו.
 
התקופה הרומית הקדומה. האתר שימש שדה קבורה, בעיקר בדרום שטח החפירה. נחשפו לפחות 25 קברים משלושה טיפוסים: קברי ארגז בנויים מאבני גיר ועליהם כיסוי שלעתים לא השתמר (איור 5), קברי ארגז בנויים מלבנים שבחלקם כיסוי (איור 6) וקברי שוחה פשוטים (איור 7). בכל הקברים נמצאה קבורת יחיד ראשונית שבה הנקבר הונח פרקדן. כיווני הקבורה לא היו אחידים וברוב הקברים לא נמצאו חפצי לוואי. בקברים אחדים התגלו כלי חרס: סירי בישול, קנקנים ופכיות כישור, כלי זכוכית, כלי אבן ואבנים לא מעובדות. שבר של כלי אבן מסוג קלל שהתגלה באחד הקברים מרמז שהנקבר בו היה יהודי. זהו שדה קבורה ראשון שהתגלה עד כה המתוארך לתקופה הרומית הקדומה ביהוד ומכאן חשיבותו.
 
התקופה הביזנטית המאוחרת. בתקופה זו השתנה אופי האתר, עת הפך משדה קבורה לאזור תעשייה ומגורים. באתר נחשפה גת גדולה וסביבה כמה מבנים, שחלקם שימשו למגורים (איור 8). הגת תעשייתית ומשוכללת (כ-120 מ"ר), רוב חלקיה מרוצפים בפסיפס לבן, היא בנויה בציר מזרח–מערב ומשופעת למזרח, כדי לאפשר את זרימת התירוש. לגת משטח דריכה ובמרכזו מקום להתקנת בורג עץ, שלא השתמר. סביב משטח הדריכה המרכזי התגלו משטחים מלבניים מרוצפים בפסיפס, ובדופן המשותפת להם ולמשטח הדריכה היה נקב מפולש. התירוש שנוצר מדריכת הענבים זרם אל בורות איגום שנבנו ממזרח למשטח הדריכה. בורות האיגום רוצפו בפסיפס לבן ודופנותיהם טויחו. במרכז רצפת בורות האיגום השתמרו גומות שיקוע עגולות ובבור האיגום הצפוני התגלה גרם מדרגות (איור 9). נראה כי המשטחים נועדו להנחת הענבים לפני הדריכה, ולעתים גם הופק בהם היין הראשוני. גודל הגת מעיד על כמות יין גדולה מאוד שהופקה בה ונועדה לא רק לתצרוכת מקומית אלא גם למסחר. הגת והמבנים יצאו מכלל שימוש באמצע המאה הז' לסה"נ. פרט לשברי כלי חרס אחדים מן התקופה העות'מאנית המאוחרת, לא נמצאה עדות להתיישבות באתר בתקופות מאוחרות.
 
ממצאי החפירה מוסיפים מידע חשוב להבנת היישוב ביהוד לאורך התקופות. אופי השרידים שהתגלו בחפירה, קבורה ותעשייה, מצביע כי שטח החפירה נמצא בשולי היישוב ולא שימש להתיישבות ברוב התקופות. תוצאות החפירה מתווספות לעדויות שנצברו במגוון החפירות שנערכו ביהוד ובבקעת אונו ותורמות רבות להבנת התפתחותו של האזור לאורך הזמן.