בחודש פברואר 2015 נערכה חפירת בדיקה מצפון למושב הושעיה, לאורך כביש 77 מצפון (הרשאה מס' 7330-A; נ"צ 741701-804/227478-736), לאחר שהתגלו שרידים עתיקים בחפירת חתכי בדיקה לקראת פיתוח. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת נתיבי ישראל, נוהלה על ידי י' טפר (צילום), בסיוע מ' שמר (ניהול שטח), י' יעקבי (מנהלה), ר' לירן, ר' מישייב, ד' פורוצקי ומ' קאהן (מדידות וסרטוט), ע' קינן (בטיחות), א' שפירו (GPS), מ' פלג (גלאי מתכות), י' ביבס (מחשבים), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס), ר' לירן (ציור אבן) וכן פועלים מנצרת, עלוט וריינה.
נפתחו שלושה שטחי חפירה (C–A; איור 2) בשטח חקלאי בשוליים הדרומיים של בקעת בית נטופה. בשטח A נחשף קטע מדרך כפרית מהתקופות הרומית והביזנטית, בשטח B נחשף קו אבנים, אולי חלק מקיר חקלאי, ובשטח C נחשפו מתקנים חצובים במחשוף סלע.
בקרבת האתר תועדו שני קטעים של כבישים רומיים אימפריאליים ושתי תחנות אבני מיל. קטע הכביש האחד נמצא בשוליים הדרומיים של הכפר ערב אל-הייב (רומת הייב), מצפון לכביש 77, ולצדו נמצאת תחנת אבני מיל מהמאה הב' לסה"נ, ובה לפחות שלוש אבני מיל. אחת האבנים נושאת כתובת, המציינת מרחק של שני מיל מציפורי-דיוקיסריה (ארכיון הוועדה לאבני מיל וכבישים רומיים בארץ ישראל). קטע הכביש האימפריאלי השני נחשף מדרום לחפירה, בשוליים המערביים של הושעיה, והוא מוליך אל ציפורי-דיוקסריה (
קובלו-פארן וטפר 2011; איור 1: A-5752). קטע כביש זה מתוארך למאה הד' לסה"נ, ומתחתיו נחשף שלב קדום של דרך כפרית מקומית, גם היא מהתקופה הרומית, ומהלכה שונה מזה של הכביש האימפריאלי. תחנת אבני המיל השנייה, ובה שלוש אבני מיל, נחשפה לאחרונה מצפון-מערב לחפירה בשולי מאגר אשכול; הכתובות על אבני המיל מתוארכות לימי שלטונם של הקיסרים הדריאנוס (המאה הב' לסה"נ) וקונסטנטין הגדול (המאה הד' לסה"נ;
טפר 2014; איור 1: 6330-
A).
שטח A. נחפרו חמישה ריבועים ונחשפו שני קטעים, דרומי וצפוני, של דרך כפרית (כ-20 מ' אורך כולל). בקטע הדרומי נחפרו שני ריבועים (איור 3), ומתחת למפלס פני השטח (L101) נחשפה דרך (W102; כ-4 מ' אורך, כ-2 מ' רוחב כולל) התחומה בשני קירות. הדרך נבנתה ממילוי של אבנים קטנות ומעט שברי חרסים. בחתך שנחפר לרוחב הדרך (L113; איור 4) נחשפה תשתית הדרך (כ-0.4 מ' עובי), שנבנתה מאבנים בינוניות וקטנות; התשתית הונחה על קרקע טבעית. הקירות התוחמים את הדרך נבנו במרושל מנדבך אחד של אבנים גדולות.
בקטע הצפוני נחפרו שלושה ריבועים (איורים 5, 6) ונחשף קטע מעט מעוקל של הדרך התחומה בשני הקירות (כ-17 מ' אורך). בקטע זה רוחב הדרך אינו אחיד (2–4 מ' רוחב כולל, 1–2 מ' רוחב הדרך ללא הקירות). הדרך נבנתה ממילוי של אבנים קטנות (L109 ,L107 ,L104). הקירות התוחמים את הדרך נבנו משני נדבכים של אבני גיר גדולות; השתמרות הקירות, בעיקר באמצע הקטע, אינה טובה, כנראה כתוצאה מעיבוד חקלאי ממושך בעיקר בימינו, שגרם להזזת האבנים ממקומן. בחלק הצפוני של קטע דרך זה יש עיקול בנתיב (איור 7), אולי בשל תנאי השטח או בשל חלוקה לחלקות שדה. הקיר המזרחי של הדרך באזור העיקול נבנה משתי שורות אבנים; אפשר כי בנייה זו השתמרה משלבים טכניים בבניית הדרך, מתיקונים או מתוספות ואפשר שהיא עיבוי מכוון של הקיר התוחם את הכביש כתוצאה מהעיקול. מילוי הדרך שנחפר בין שני הקירות התוחמים אותה באזור העיקול עשיר באבנים קטנות ובשברי כלי חרס בהשוואה לקטעים האחרים של הדרך. בחתך שנחפר לרוחב הדרך באזור העיקול (L117; איור 5:חתך 2–2), נחשפה שכבת תשתית של אבנים קטנות וחרסים (כ-0.3 מ'; איור 8). בחתכים שנחפרו ממזרח וממערב לדרך, משני צדיה, נחשפה קרקע טבעית ללא ממצא כלשהו, עד מתחת לגובה בסיסי הקירות התוחמים של הדרך (L116 ,L115 ,L112 ,L108).
באמצע הדרך בקטע הצפוני, במקום שבו השתמרות הקירות פחות טובה, נחשף מתקן מעוגל (L114; כ-1 מ' קוטר; איור 9), שנבנה לתוך הדרך משניים-שלושה נדבכים של אבני גוויל; הוא הושתת על קרקע טבעית ושולב בקיר המזרחי של הדרך. נראה שהמתקן נבנה לאחר סיום השימוש בדרך.
ממצא כלי החרס מהחפירה בשטח A אינו רב, והוא כולל מגוון קטן של כלים, לרבות כלי ייבוא, המתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית ומוכרים מיישובים בגליל. בשכבת פני השטח (L100) נמצאו שברים של קערות מיובאות, ובהן קערות LRC 10 ,LRC3 ו-CRS9 (איור 1:10–3 בהתאמה), המתוארכות לתקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ).
על גבי מילוי האבנים של הדרך (L107 ,L104) נמצאו שבר של קערה מיובאת מטיפוס CRS1 (איור 4:10), המתוארכת לשלהי המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ, ושפת קערה מטיפוס כלי כפר חנניה 1E (איור 5:10), המתוארכת למן אמצע המאה הג' ועד לראשית המאה הה' לסה"נ. בחפירת מתקן 114 התגלתה קערה מטיפוס כלי כפר חנניה 1D (איור 6:10; אמצע המאה הג' ועד שנת 300 לסה"נ).
בתשתית הכביש (L117) נמצאו שפת קערה מטיפוס
CRS1 (איור 7:10), המתוארכת לסוף המאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ, שבר בסיס קערה מיובאת שלא זוהתה (איור 8:10), שבר קערה מטיפוס כלי כפר חנניה 1
E (איור 9:10), המתוארכת למן אמצע המאה הג' ועד ראשית המאה הד' לסה"נ, שתי שפות קרדום של קרטרים (איור 10:10, 11), שתוארכו בחפירות ציפורי למן מלחמת בן כוסבא ועד סוף המאה הג' לסה"נ (Balouka 2013: Plate 23:4–7, KR1) ושבר קנקן עם רכס בצוואר ושקע בחלקה הפנימי של השפה (איור 12:10), שטיפוס דומה לו התגלה בציפורי ותוארך לאותה עת (
Balouka 2013: Plate 17.1:SJ2).
ממצאים אלו מעידים כי הדרך נבנתה או שופצה בשלהי התקופה הרומית (המאה הד' לסה"נ לכל המוקדם) וכי היא שימשה במהלך התקופה הביזנטית (עד המאה הז' לסה"נ).
שטח B (איורים 11, 12). נחפרו שני ריבועים ונחשף קו של אבני גיר גדולות (W102; אורך 7 מ') בכיוון צפון –דרום. לא הובחנה בנייה מסודרת, ואפשר כי זהו חלק מגל אבנים, קיר התוחם חלקה חקלאית או חלק מבנייה כלשהי. ממצא כלי החרס מועט ואינו מאפשר תיארוך.
שטח C (איור 13). נחפר ריבוע יחיד במשטח סלע משופע, ונחשפו שלושה מתקנים מלבניים חצובים (0.2 × 0.4 מ' בממוצע, כ-0.1 מ' עומק; איורים 14, 15). לא התגלה ממצא קרמי.
במערום אבנים בקרבת מקום נמצא שבר של גליל אבן (B-3004; קוטר 0.4–0.6 מ', אורך 0.7 מ' ויותר; איורים 16, 17), כנראה חלק ממתקן חקלאי סמוך שלא אותר.
ממצאי החפירה מרחיבים את ידיעותינו אודות המרחב החקלאי-הכפרי של ציפורי בתקופות הרומית והביזנטית. השרידים העיקריים בחפירה הם קטעים מדרך כפרית, שנבנתה או שופצה בשלהי התקופה הרומית ושימשה עד סופה של התקופה הביזנטית. כיוונה הכללי של הדרך צפון–דרום, ואפשר שהיא חיברה את ציפורי-דיוקיסריה, העיר המרכזית באזור בתקופות אלה, למרחב החקלאי–הכפרי בבקעת בית נטופה שמצפון לעיר וליישובים ששכנו בו. על סמך ממצא כלי החרס במילוי הדרך ובתשתית נראה כי הדרך נבנתה לא לפני אמצע המאה הד' לסה"נ. דרך זו שונה ברוחבה ובשיטת בנייתה (ר' דרך דומה באלוני אבא:
אלכסנדר 2008) מאלה של הכביש הרומי האימפריאלי שהתגלה בקרבת החפירה ושימש בדרך כלל לתנועת גייסות ונציגי שלטון ומנהל רומי לצרכים אימפריאליים (ר' בהרחבה:
רול תשל"ו;
תשמ"ו;
תשנ"ד). יחד עם זאת מילוי הדרך שהתגלתה בחפירה דומה למילוי הכביש הרומי אימפריאלי המוליך אל ציפורי-דיוקיסריה, שהתגלה מדרום לחפירה (
קובלו-פארן וטפר 2011). מילוי זה כולל שברי כלי חרס, והוא הוסע כנראה מיישוב סמוך לצורך סלילת הדרך. על סמך דמיון זה במילויי הדרך והכביש אפשר להניח כי בסביבת העיר ציפורי-דיוקיסריה נהגה שיטת בנייה זו, כנראה בשל זמינות חומרי גלם אלו במרחב העירוני.
בשטחים
B ו-
C התגלו שרידים הקשורים בפעילות חקלאית. מתקנים מלבניים חצובים כדוגמת המתקנים שנחשפו בשטח C מוכרים מאתרים רבים אחרים. בסקר במדרך עוז שבמערב עמק יזרעאל תועדו 16 אגנים דומים, והוצע כי הם שימשו לאיגום מי גשם או לנטיעה או להכנת שתילים (
גצוב, טפר וקטלב 2008;
טפר 2009: איור 7); שיא הפעילות החקלאית מתוארך באזור זה לתקופות הרומית והביזנטית. נראה כי גם גליל האבן שנמצא בקרבת שטח
C קשור לפעילות חקלאית והוא לא שבר של אבן מיל. אבני מיל שונות מעט על פי רוב בצורתן וקוטרן גדול יותר. גלילי אבן דומים שנמצאו באתר שימשו לריסוק תוצרת חקלאית, ככל הנראה ענבים להכנת יין. למרות שבחפירה לא התגלה משטח דריכה של גת, לאחרונה נחשפה בקרבת מקום גת גדולה ובה התקן למכבש בורג (מעין שמר, מידע בעל פה). בגבעות הסמוכות לציפורי מוכרים מתקנים ייחודיים, ובהם משטחי דריכה, בורות איגום וגלילי אבן. מתקנים אלו מתוארכים למן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה הביזנטית (
Amit and Baruch 2009:430–431, Table 1:7–12, Fig. 73.6).
רול י' תשל"ו. מערך הדרכים הרומיות בארץ-ישראל. קדמוניות 34–38:35–50.
רול י' תשמ"ו. סיור לאורך כביש רומי בגליל המערבי. בתוך מ' ידעיה. עורך. קדמוניות הגליל המערבי: קובץ מאמרים. חיפה–תל אביב. עמ' 297–300.
רול י' תשנ"ד. סקר כבישים רומיים בגליל התחתון. חדשות ארכיאולוגיות קא–קב:33–35.
Amit D. and Baruch Y. 2009. Wine Presses with Stone Rollers—An Ancient Phenomenon Seen in a New Light. In. E. Ayalon, R. Frankel and A. Kloner eds. Oil and Wine Presses in Israel from the Hellenistic, Roman and Byzantine Periods (BAR Int. S. 1972). Oxford. Pp. 420–440.
Balouka M. 2013. Roman Pottery. In. E.M. Meyers and C.L. Meyers eds. The Pottery from Ancient Sepphoris. Indiana. Pp. 13–129.