בחודש יוני 2014 נערכה חפירת הצלה בשרידי הכפר אל-נבי יושע (النبي يوشع), מדרום-מזרח לצומת ישע הסמוכה למצודת כ"ח (מצודת ישע; הרשאה מס' 7126-A; נ"צ 252314/779860; איור 1), בעקבות פגיעה באתר במהלך פריצת דרך מקבילה לכביש 899. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי א' ברגר, בסיועם של י' יעקובי (מנהלה), ר' לירן, ר' מישייב ומ' קאהן (מדידות וסרטוט), כ' טלסמית' (צילום), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס), ל' פורת (רפאות) וקבוצת פועלים ממג'ד אל-כרום. תודה מיוחדת לק' קהת (מוזיאון הרעות במצודת כ"ח) ולא' רוסלר (חברת ABUS).
הכפר שוכן על רכס הרי נפתלי (כ-375 מ' מעל פני הים), על דרך ההר הקדומה המובילה מצפת ללבנון, והוא צופה על עמק החולה. אל-נבי יושע היה כפר שיעי-מתוואלי שניטש לאחר שנכבש בידי הפלמ"ח במבצע יפתח במאי 1948. בתי הכפר חרבים לבד ממבנה קבר שלו שתי כיפות בטון גדולות — קבר נבי יושע (הנביא יהושע בן נון במסורת המוסלמית).
האתר נסקר לראשונה על ידי ויקטור גרן (גרן תשמ"ז:197) בדרכו מעמק החולה לתל קדש, שתיעד את המסורות המקומיות על מקום קבורתו של יהושע בן נון. הכפר אל-נבי יושע מופיע במפת הסקר של ה-SWP ומתואר בקצרה; התיאור מציין אף הוא מסורות אלה של התושבים (Conder and Kitchener 1881:228; Palmer 1881:113). בשנת 1966 נערך סקר חירום מטעם אגף העתיקות (א' רונן, דוח סקר נבי יושע, ארכיון רשות העתיקות 1966), אך ההמלצה שנמסרה בסיכום הסקר, לערוך במקום "סקר ארכיטקטוני מדוקדק", לא התקבלה. בשנת 1994 נערך סקר אדריכלי מטעם המועצה למחקר בריטי בלבנט אשר התמקד במבנה הקבר בלבד (Petersen 2001). האתר נחפר לראשונה בחפירה הנוכחית.
החפירה, שהיא הראשונה באתר, נערכה בשלושה מוקדים (כ-100 מ"ר, שטחים C–A; איור 2) בחלקו הצפוני של האתר, לאורך קו הפגיעה. נחשפו הגדר ההיקפית של הכפר, מדרגות עיבוד חקלאיות, קירות טרסה ושרידים של מבנה אבן מן התקופה המנדטורית. כמו כן נתגלו תרמילי כדורים וחלקי פגזים ורסיסים — עדות לשלושת הקרבות הקשים שהתנהלו במקום באפריל ובמאי 1948 (דקל תשס"ו:43–65).
שטח A (איור 3). מתחת לגלי הריסות, מפולות אבנים והצטברויות מ-66 השנים האחרונות, נחשף בית מגורים שמתארו מלבני (3.5 × 5.0 מ'). בלב המבנה צומח עץ אלה שגילו כשבעה עשורים (איור 4). העץ הפך למקודש בשל קרבתו לקבר הנביא, כך מעידים פיסות הבד והסרטים שנקשרו לענפיו — אמונה עממית הקשורה בבקשת משאלות. למבנה חלל אחד שלו קשת אבן רוחבית התומכת בגג. קשת האבן אותרה במפולת (L110); שרדו ממנה רק האומנה המערבית (W117) ונדבך יחיד מהאומנה המזרחית (חלק מ-W119). המבנה הושתת על סלע האם הגירני, שנחצב ופולס כדי לשמש חלקו הארי של הקיר הצפוני-מערבי ותשתית לקיר הצפוני-מזרחי (W119), לקיר הדרומי-מערבי (W109) ולרצפת הטיח (L123). הקירות (1.0–1.1 מ' גובה השתמרות) נבנו משילוב של אבני שדה, אבנים מהוקצעות בגסות ואבני גזית מסותתות היטב; על קירות המבנה ניכרים שרידי טיח. הרצפה וחלקים אחרים נפגעו משורשיו העבותים של העץ. פתח במרכז הקיר הדרומי-מזרחי (W107) שימש כניסה למבנה. אבני המשקוף, המזוזות ואבני הסף הותקנו מאבני גיר רך מסותתות היטב. לרחבת הכניסה הקטנה (L122) מתאר חצי מעגלי והיא מרוצפת בלוחות אבן. בצדה החיצוני היא תחומה באבני סף ובחלקה הפנימי במדרגה מאבני שדה. הרחבה נמוכה ב-0.2 מ' ממפלס הבית, ושם הצטברו מרבית הממצאים. בהצטברות (L121), שחתמה את רצפת רחבת הכניסה, נתגלו קורות העץ של הדלת ופריטי מתכת פונקציונליים ועיטוריים אחדים אשר היו מעוגנים בדלת.
מרבית כלי החרס שנתגלו במבנה הם מבתי היוצר של ראשיא אל-פוחאר שבדרום לבנון — כלים המעוטרים בקווים ובדגמים הנדסיים צבעוניים, ובהם שברים של קנקני אגירה אחדים במגוון גדלים ועיטורים (איור 5); סיר לילה (איור 1:6); שברי 'איבריק' — כלי בעל זרבובית ששימש לשתייה (איור 2:6, 3); שברי קערות מזוגגות בגוון צהוב חרדלי, אשר יובאו מדרום-מערב אירופה (איור 4:6, 5); ואף ראש נרגילה מזוגג שחור ומעוטר בדגם פרח (איור 6:6).
בחלקו הצפוני-מזרחי של הבית נתגלה סאג' לאפייה, וסמוך לו אותרו ריכוזי פחים ופחיות שימורים. בחלקו הדרומי-מערבי של הבית נמצאו כפתור מעוטר, מסרק כינים עשוי עצם (איור 1:7), מברשת שיניים עשויה פלסטיק (איור 2:7), סוליות נעליים, שברים של צנצנות זכוכית ושלוש אבני ליטוש — חלוקים ששימשו למירוק הטיח שעל קירות הבית (איור 8). כן נמצאו בהצטברות שבין הריסות המבנה תרמילים של כדורים אשר נורו מרובה אנפילד (איור 1:9–3) ומרובה מאוזר ('רובה צ'כי'; איור 4:9–7), ששימשו את לוחמי הפלמ"ח במהלך קרבות השליטה על המצודה הסמוכה. ממצא היסטורי נוסף מפני השטח הוא מנעול של חברת ABUS הגרמנית (איור 10), משלהי שנות ה-40 למאה הכ'.
שטח B (איור 11). במורדותיו המזרחיים של הרכס, בשטח החקלאי של הכפר, זוהה על פני השטח קיר שדה ארוך שכיוונו צפון–דרום (W101); ריבוע החפירה נפתח משני צדיו, סמוך למקום הפגיעה באתר. הקיר בנוי אבני לקט במגוון גדלים ושימש קיר תמך למדרגה חקלאית. מאופי הצטברות האדמה ממערב לקיר (כ-0.5 מ' עומק מרבי) ומן הממצא הקרמי שנתגלה בה נראה שהמדרגה החקלאית הוקמה והייתה בשימוש בתקופה העות'מאנית לכל המוקדם.
שטח C (איורים 12, 13). גם כאן נפתח ריבוע החפירה משני צדיו של קיר שדה ארוך (W103), הנמשך בתוואי צפון–דרום, סמוך לנקודת הפגיעה באתר. הקיר בנוי אף הוא אבני לקט, ושימש לעצירת אדמת סחף (כ-0.3 מ' עומק). קיר זה שימש חלק ממערך הגידור ההיקפי של היישוב; הוא נמשך לאורך כ-40 מ' בתוואי צפון–דרום ואפשר להבחין כי הוא יוצר פינה עם קיר הנמשך בתוואי מזרח–מערב, ועולה במדרון. קיר זה יוצר חיץ בין היישוב ושטחיו החקלאיים לבין בית קברות קטן שמדרום לו, אחד משני בתי קברות המוכרים באתר. גם כאן, כמו במדרגת העיבוד בשטח B, אין כל ממצא מתארך הקדום לתקופה העות'מאנית.
מן החפירה עולה תמונת עולמם החומרי של תושבי אל-נבי יושע בשלהי תקופת המנדט, והיא מאפשרת הצצה אל מה שהותירו אחריהם אחדים מבני כפר קטן זה, אשר נעזב עם פרוץ הקרבות באביב שנת 1948.
גרן ו' תשמ"ז. תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל 7: הגליל (ב) (תרגום ח' בן-עמרם). ירושלים.
דקל י' תשס"ו. מצודת כ"ח - רעות תחת אש. ירושלים.
Conder C.R. and Kitchener H.H. 1881. The Survey of Western Palestine I: Galilee. London.
Palmer E.H. 1881. The Survey of Western Palestine: Arabic and English Name Lists Collected during the Survey. London.
Petersen A. 2001. A Gazetteer of Buildings in Muslim Palestine (British Academy Monographs in Archaeology). Oxford.