נחשפו שני קטעי קירות מקבילים המרוחקים 8.5 מ' זה מזה: קיר מערבי (W1; מידות 0.4×0.8 מ', 0.3 מ' גובה) וקיר מזרחי (W2; מידות 0.5×1.5 מ', 0.4 מ' גובה; איור 2) בנויים אבני גיר קשות ותוחמים את מכלול בית המרחץ שבמרכזו מערכת החימום, ההיפוקאוסט. נחשף חלק מקיר (W5; גובה 0.8 מ') בנוי לבני חרס וקיר נוסף (W4; מידות 0.5×1.6 מ', 1.25 מ' גובה; איור 3) בנוי בחלקו העליון (כ-0.4 מ' גובה) מלבני חרס רבועות (כ-0.33×0.33 מ', כ-0.03 מ' עובי) ובחלקו התחתון (כ-0.8 מ' גובה) מאבני גזית גדולות מגיר רך, מצופות בטיח ורדרד ובו חרסים כתושים. הטיח צופה בשורת לוחות חרס רבועים ששרדו בתחתית הקיר. קירות 4 ו-5 תחמו את ההיפוקאוסט מדרום וממזרח. רצפת ההיפוקאוסט (L108) שנמצאה באתרה בנויה מלבני חרס רבועים במגוון גדלים. מעל הרצפה שרידי שורות עמודוני היפוקאוסט (איורים 4, 5) ששרדו בשלמותם בשורה הצפונית (0.8 מ' גובה) ותמכו בשורת קשתות (כ-0.2 מ' עובי) בנויות לבני חרס, דומה לעמודונים. הקשתות נשאו רצפת אריחי חרס (כ-0.15 מ' עובי; איור 6). קיר (W3; מידות 0.5×3.8 מ', 0.6 מ' גובה) בנוי אבני גיר קשה משתלב עם קיר 4 במערב ועם קיר 2 במזרח (איור 7).

ממערב לקיר 1 תועד בור פעמוני (כ-5 מ' עומק) שחללו נמצא פתוח ובו אדמה ואבנים. פתח עגול (כ-0.8 מ' קוטר) מוביל לפיר ארוך (כ-3 מ' אורך) בנוי אבני גיר גדולות ובינוניות שמעליהן שרידי טיח הידראולי אפרפר.  
 
נמצאו שברי כלי החרס המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו' וראשית הז' לסה"נ), בהם קערות מיובאות מקפריסין (איור 1:8), ממערב תורכיה (איור 2:8) ומצפון אפריקה (איור 3:8, 4), קערה מקומית (איור 5:8), שפות של סירי בישול סגורים מטיפוס הצוואר המזווה (איור 6:8, 7) וקנקן (איור 8:8). איתם נמצא מכלול מגוון של כלי חרס מראשית התקופה האומיית (המחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ והמחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ), בהם קערה עמוקה דקת דופן מעוטרת מבחוץ בקו גלי מתחת לשפה, מטיפוס BFW (איור 9:8), שפת סיר בישול סגור (איור 10:8), שפות מכסי סיר בישול (איור 11:8, 12), שפות קנקנים (איור 13:8–16) ושפות צפחות (איור 17:8, 18). קרוב לפני השטח נמצאו חרסים, בהם שבר קנקן ממלוכי (איור 19:8) ושבר גוף קנקן מטין עבה דופן מעוטר מבחוץ בדגם מאנדר (איור 20:8).
 
ממצא כלי הזכוכית חשוב, שכן נמצאה בו פסולת ייצור כלי זכוכית בניפוח, עם שברי כלי זכוכית משלהי התקופה הביזנטית – ראשית התקופה האומיית (ר' נספח זכוכית).
 
סמוך לרצפת ההיפוקאוסט נמצא מטבע פוליס של הרקליוס, מטבעת קונסטנטינופוליס (629–630 לסה"נ; ר"ע 140779).
 
בית המרחץ נבנה כנראה בשלהי התקופה הביזנטית, המשיך לפעול גם בתקופה האומיית ויצא משימוש בשלהי תקופה זו.
 
שרידי בית מלאכה לניפוח כלי זכוכית
יעל גורין-רוזן
בחפירה נמצאו כ-65 שברי זכוכית ופסולת, מחציתם שברי גוף שלא ניתנים לזיהוי ולתיארוך. שלושה סלים נמצאו בלוקוס 105 וסל אחד בלוקוס 106. חומר הזכוכית בפסולת ובכלים דומה, הן בגוון והן באיכות ועל כן יש להניח שהכלים והפסולת בני אותו זמן. הכלים המזוהים הם שברי גביעי יין עם בסיס טבעתי חלול ורגל גלילית, האופייניים לתקופה הביזנטית (איור 1:9); שבר בסיס מטיפוס זה התגלה בכל אחד מהסלים של לוקוס 105. עם הבסיסים התגלו שברים קטנים של שפות ששייכות אף הן לגביעי יין. כמו כן שבר קטן מקצה של נר כלילה קוני חלול מאותו פרק זמן, שבר צוואר בקבוק מעוטר בחוטים ושבר צמיד (איור 2:9) בגוון חום-צהבהב, מעוטר בארבעה רכסים. הבליה כסופה זהובה והחתך מאורך וצר. טיפוס זה של צמידים מרוכסים מתוארך למאות הה'–הז' לסה"נ (Spaer 2001: 199, No. 449, Pl. 33:449). לאחרונה נמצאו שלושה צמידים דומים מזכוכית חומה בקבר בכאבול שתוארכו למחצית השנייה של המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ (Vitto 2011:119–120, Fig. 12:5–7).
פסולת תעשיית זכוכית נמצאה בכל ארבעת הסלים, ובה נתזים של זכוכית גולמית, בעיקר בגוון כחלחל-ירקרק, ירקרק או ירקרק-צהבהב (איורים 3:9–10; 3:10, 4, 7–9, 12, 13, 15, 16). נתזים אלה שימשו חומר גלם בכבשן, הותכו ונופחו לכלים. שברי זכוכית מעוותת מחום (איורים 11:9–14; 11:10) הם בדרך כלל פסולות זכוכית שהוסרו במלקחיים מהזכוכית שהוצאה על אבוב הניפוח או טיפות פסולת שנזרקה במהלך הניפוח. נוסף על אלה נמצאו נטיפות זכוכית אחדות, דמויות טיפה או חוט מעובה בקצה (איור 15:9, 5:10, 6) שגם הן זכוכית חמה שהוצאה מהכבשן והתקררה. הפסולת המובהקת ביותר מעידה על ניפוח מכונה מוילז moils (איור 16:9, 1:10, 2, 10, 14), תוצאה של ניפוח כלים וניתוק הכלי מאבוב הניפוח. אלה שנמצאו בחפירה מאפיינים פסולת של ניפוח בקבוקים בעלי צוואר. אחד מהם (איור 10:10) הוא מהשלמים ביותר שנחשפו עד כה בארץ; בחלקו העליון, במקום שבו חובר לכלי, חתוך ובקצה השני שרידי מתכת וניתוקו מאבוב הניפוח. רוב המוילז שנחשפו בחפירות הם מהסוג הקצר יותר, כמו כל המוילז האחרים מחפירה זו, המאופיינים בחתך משולש עם שרידי מתכת מהקצה שחובר לאבוב הניפוח.
יש להניח אם כך שבנחף פעל בתקופה הביזנטית בית מלאכה שיוצרו בו כלי זכוכית בניפוח. בית מלאכה מהתקופה הביזנטית נחשף בבית שאן לצד הרחוב הראשי היורד מהשער הצפוני-מזרחי למרגלות תל אצטבה אל הגשר הקטוע שממנו יורד הרחוב המוביל אל תוך העיר (חדשות ארכיאולוגיות קה: 27). בית מלאכה זה השתמר היטב ובו הכבשן, חומרי הגלם וכמות גדולה ממוצריו, בהם גם גביעי יין דומים לאלה שנמצאו בנחף, גושי זכוכית גולמית ופסולת ניפוח.
 

  
Spaer M. 2001. Ancient Glass in the Israel Museum Beads and Other Small Objects. Jerusalem.
Tzaferis V. 1980. A Roman Bath at Rama. 'Atiqot XIV. Pp. 66–75.
Vitto F. 2011. An Early Byzantine-Period Burial Cave at Kabul. ‘Atiqot 66:107–136.