שכבה 1. במהלך הכנת השטח באמצעות מחפרון נחשף ראש קיר (W103; איורים 2, 3). הקיר נבנה צמוד למדרגת סלע חצובה מדרום מאבני גיר גדולות, מסותתות בסיתות גס. הוא השתמר לגובה שני נדבכים. מדרום לקיר 103 נחשפה שכבה של אדמת סחף

(L106; כ-0.85 מ' עומק), ובה התגלה ממצא קרמי מעורב, המתוארך למן התקופה הרומית ועד לתקופה האסלאמית הקדומה.

 
שכבה 2. בתחתית שכבת הסחף 106 נחשפו ראשים של שני קירות (W109 ,W108), היוצרים פינה (איור 4). שני הקירות נבנו, בדומה לקיר 103, על הסלע מאבני גיר גדולות, מסותתות. הקירות השתמרו לגובה נדבך אחד. מגובה ראשי הקירות ומטה התגלו שברי כלי חרס, המתוארכים למן סוף התקופה הרומית הקדומה ועד אמצע התקופה הרומית התיכונה, ובהם קערה (איור 5: 1), סירי בישול (איור 5: 2–4) וקנקנים (איור 5: 5–7). כן התגלתה בשכבה זו, בחלקו הדרומי של הריבוע, ממערב לפינת הקירות ובתחום הפינה, כמות רבה של פריטי אבן.
 
פריטי אבן. בחפירה התגלו כשלושים פריטים מאבן קירטון, שהיו נפוצים בקרב יהודים בימי הבית השני (ד' עמית. תש"ע. ייצור כלי אבן בירושלים ובגליל: הבטים טיפולוגיים, כרונולוגיים וטכנולוגיים. מכמנים 22: 49–66). רוב הפריטים הם גרעיני פסולת, ששימשו בשימוש משני, למשל פקקים (איור 6: 1–4) ומשקולות נול. מיעוט הפריטים הם כלים נפוצים, ובהם שבר ידית של ספל מדידה (איור6: 5), שבר דופן של ספל מדידה (איור 6: 6), שבר קערה (איור 6: 7) ומכסה שלם של קערת אבן (איור 6: 8).
בא-ריינה ובסביבה התגלו בעבר עדויות לתעשיית כלי אבן. במערה שנחשפה בקרבת מקום נחשף בית ייצור לכלי אבן. בסביבה התגלו כמה ריכוזים של גרעינים בגדלים שונים, שהוצאו כפסולת מכלי אבן בעת ייצורם במחרטה; מקום הייצור שלהם לא התגלה. תופעה דומה של ריכוזי פסולות של כלי אבן שמקום ייצורם לא אותר ידועה מסביבות ירושלים. יש להניח כי בחלק מהמקרים מקום הייצור נמצא בסמיכות מקום, אולי בתוך מערה שפתחה נסתם. אפשר שבחלק מהמקרים הגרעינים הובאו ממקום ייצורם, שם הושלכו כפסולת, לאתר אחר לשם מיחזורם.
הן בירושלים והן בגליל התגלו עד כה כמה עדויות למיחזור גרעינים של כלי אבן; בדרך כלל הם הוסבו לשמש כפקקים (מגופות בלשון חז"ל) לקנקנים ולפכים עשויים חרס. לגרעין האבן צורת חרוט קטום, ולכן הוא מתאים היטב לשמש כפקק שצורתו דומה; הסבה זו אינה מצריכה לרוב עיבוד או שינוי כלשהו בצורת הגרעין.
בחפירה זו התגלתה לראשונה עדות למיחזור מתוחכם יותר של פסולת הגרעינים לשימוש כמשקולות, באופן שדרש התאמה של הגרעין. התגלו כעשרה גרעינים בגדלים שונים שהוסבו לשמש משקולות, כנראה של נול אריגה (איור 7: 1–10). משקולות הנול השכיחות בחפירות הן משקולות טין, בצורות ובגדלים שונים, והן מאפיינות תקופות שונות. קרוב לוודאי כי צורתו של הגרעין דמוית החרוט הקטום הביאה את האורגים למצוא בפריט פסולת זה, שהיה זמין בסביבתם, תחליף הולם למשקולות הטין המקובלות. כדי להתאים את הגרעינים לשמש כמשקולות נול קדחו בקצותיהם הצרים חור אופקי מפולש, שנועד לקשירת המשקולת על הנול. בעשר המשקולות שהתגלו בחפירה ניכרות שתי שיטות לקידוח החור בקצה הגרעין. שיטה פשוטה, ובה נקדח חור ללא חיתוך נוסף (איור 7: 1, 2, 4–7, 9, 10), ושיטה משוכללת, ובה עשו חיתוכים אנכיים בקצה הגרעין המעוגל, כך שנותרה בליטה טרפזית צרה ומשני צדיה מעין 'כתפיים', ובבליטה זו נקדח החור (איור 7: 3, 8).
על סמך משקולות הנול הרבות שהתגלו בשכבה 2 ניתן לשער כי במבנה ששרידיו התגלו בשכבה פעל בית מלאכה ביתי לאריגה. משקולות אלה, שמקורן בפסולת גרעיני אבן, הן הראשונות מסוגן שמתגלות בארץ-ישראל, והן מרחיבות את ידיעותינו על תעשיית כלי האבן ביישוב היהודי בגליל בתקופה הרומית.