נפתח ריבוע אחד במדרון (3.3×7.0 מ'; איורים 1, 2), סמוך ממערב למבנה של חברת מי גולן, ונחשפו שרידי קמרון ומתחתיו שוקת, שנבנו באבני גזית מבזלת. הקמרון מורכב מקיר (7.5 מ' רוחב, 2 מ' גובה השתמרות מרבי; איורים 3, 4) שמשני צדיו ניגשות אליו אומנות שרק חלקן התחתון השתמר. בחלק האחורי של הקיר נבנה קיר תמך מאבני גוויל גדולות, למניעת הדרדרות אבני הקיר במדרון. בשוקת שנבנתה מתחת לקמרון (2.5×7.5 מ') הצטברו מי המעיין. השוקת נתחמה ורוצפה בלוחות בזלת, וטויחה בטיח הידראולי (איור 5).
בחפירה התברר כי במהלך רעידת אדמה או גלישת קרקע זז חלק מן השוקת כ-8 ס"מ לדרום (איור 6). ייתכן כי המבנה התמוטט ברעידת האדמה של שנת 551 לסה"נ. עוד התברר כי אחד מהלוחות התוחמים של השוקת חסר, אולי לצורך הנחת צינור או תעלה להולכת מים לשטחים חקלאיים או לבית היוצר הסמוך. בשלב מאוחר, כנראה לאחר רעידת אדמה, נסתמה השוקת ומעליה נבנתה רצפה, עשויה מאבנים שנלקחו מהקמרון שהתמוטט (איור 7). בחפירת השוקת, מתחת למפלס רצפת האבן המאוחרת (L103), התגלו שברים רבים של כלי חרס שזמנם עד אמצע המאה הו' לסה"נ, ובהם קערות (איור 8: 1–6), כלי בישול (8: 7, 8), קנקנים (איור 8: 9–11) ושברי רעפים (איור 8: 12, 13). על פי הממצא הקרמי זמנה של הרצפה המאוחרת המחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ. נראה שיש לתארך את השלב הקדום של הרצפה לרבע השני של המאה הו' לסה"נ ואת הרצפה המאוחרת לרבע השלישי של המאה הו' לסה"נ. אפשר שיש התאמה בין שני שלבי הבנייה שהתגלו בחפירה לבין שלבים א' וב' של בית הכנסת שנחשף באתר.

מעיון בנתונים מן הסקרים שנערכו במקום ובצילומים משנות ה-70 של המאה הכ' נראה כי ממזרח לקמרון שנחפר היה בנוי במקור קמרון נוסף ומתחתיו שוקת (איורים 9–11). הקמרון המזרחי והשוקת שמתחתיו נהרסו ועל בסיס השוקת נבנתה בריכת שאיבה קטנה של אגודת המים של רמת הגולן, אשר לא חרגה ממידות השוקת, פרט לצדה המזרחי. בין שני הקמרונות נבנתה אומנה (1.8 מ' רוחב), שחלקה נחשף בחפירה וחלקה ניכר במבנה השאיבה כיום. ייתכן שבית המעיין כלל במקור קמרון נוסף ממערב לזה שנחפר, אך הוא טרם נחשף.
 
בית המעיין שנחשף באתר דומה לזה שנחפר באתר אום אל-קנטיר (איור 12), המרוחק כ-4 ק"מ מזרחה (בן דוד ח', גונן א' ודריי י'. תשס"ז. 'אום אל קנטיר', קדמוניות 132: 118–120). בית המעיין באום אל-קנטיר כולל שני קמרונות ומתחת לכל אחד שוקת. אפשר ששני מבנים אלו מלמדים על שיטת בנייה שהייתה נהוגה בדרום רמת הגולן, אזור חיבור בין סלע הבזלת לסלע הגיר. ברור כי בניית מבנים איתנים אלה יקרה וארוכה ומצריכה ידע הנדסי ומיומנות חציבה בבזלת. בשתי החפירות לא תוארך זמן בניית המבנים, אך ברור כי הם היו בשימוש בעת קיומו של היישוב היהודי ששכן במקום בתקופה הביזנטית. אפשר להעריך כי שני המבנים נבנו ברבע הראשון או השני של המאה הו' לסה"נ.