תיאור הגשר הגדול

גשר הקשתות הנדון במאמר זה כונה בעבר במחקר במגוון שמות ובהם: 'The Giant Viaduct', 'The Great Causeway' , וכן 'Wilson's Arch and the Causeway Vaults' (Warren and Conder 1884:193-209; Wilson 1880:24, plan 8). מ' אבי-יונה כינה את הגשר בשם 'גשר וילסון' (אבי-יונה מ' תשט"ז (א). הארכיאולוגיה והטופוגראפיה של ירושלים בימי הבית השני. בתוך: מ' אבי-יונה עורך. ספר ירושלים. טבעה, תולדותיה והתפתחותה של ירושלים מקדמת ימיה ועד לזמננו. כרך ראשון. תנאי הטבע ותולדות העיר מראשיתה ועד חורבן הבית השני. ירושלים ותל-אביב: 305–319, מפה 10: ירושלים בימי הבית השני), ובשם זה נקטו גם מחברי דוח זה בדוחות קודמים (און א', וקסלר-בדולח ש', אבני ג' תשס"ט. "גשר וילסון" לאור חפירות חדשות, חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, ב': 55–63; וקסלר-בדולח, און ורוזנטל-הגינבוטום,תשס"ט).
 
אורכו של הגשר הגדול המתוח בין רחוב הגיא במערב, לבין הכותל המערבי של הר הבית במזרח הוא כ-100 מ', רוחבו הכולל 10.8–11.0 מ' והוא חולף מעל אפיקו של גיא הטירופיאון, סמוך למקום מפגשו עם הנחל הצולב (נחל הערב). כיום נושא הגשר על ראשו את רחוב השלשלת המוביל לשערי הכניסה להר הבית. הגשר הגדול הוא מעשה מרכבה של יחידות אחדות שנבנו בפרקי זמן אחדים ולהלן הן  יכונו  באותיות: D2 ,D1 ,C ,B ,A (איורים 2, 3). ראשיתו של הגשר במזרח, בקשת וילסון המונומנטלית (להלן: C), הנסמכת לכותל המערבי של הר הבית. לכל אורכו שממערב לקשת וילסון מורכב הגשר הגדול משני טורי קשתות (או קמרונות) צרים יותר: צפוני (D1) ודרומי (D2) הסמוכים זה לזה, שהושתתו על מבנים מתקופת הבית השני (איור 3). טור הקשתות הצפוני (D1) וטור הקשתות הדרומי (D2) דומים למדי במראם הכולל, ואולם חוסר התאמה הניכר לאורך קו המגע שביניהם, וכן רוחב וגובה לא אחידים של קמרונות סמוכים מעידים שהם לא נבנו במועד אחד (איור 4). במהלך התקופה הרומית נבנו קירות התוחמים את טורי הקשתות מצפון ומדרום, וכך נוצרו חללים סגורים בתוך חללי הקשתות, שמוספרו בסדר עולה ממערב מזרחה (להלן קשת/קמרון [או חדר] מספר 1, 2, 3 וכו'). בחלקו המזרחי של הגשר הגדול הושתתו קשתותיו על מבנה מונומנטלי בן שלושה אולמות מימי הבית השני (להלן, מבנה B), ואילו בחלקיו המערביים הושתתו קשתות הגשר הגדול על קיר מסד איתן (כ-14 מ' רוחב מרבי), גם הוא ככל הידוע כעת מימי הבית השני (להלן, קיר W5006, מבנה A). מתחת לקשת המערבית ביותר של הגשר הגדול (המוכרת לעת עתה) נחשפו שרידי רחוב הקרדו המזרחי הרומי שכיוונו הכללי צפון–דרום. מדרום לגשר הגדול נבנו במועד מאוחר יותר מבנים גדולים (להלן G ,F ,E), ובינם לבין הגשר הגדול נותר מעבר צר (H) המוכר בכינויו 'מעבר הסתרים'.
 
החפירות הנוכחיות (בשנים 2007–2010) נערכו בחלקו הצפוני של חדר 3 (קמרון 304), בחדר 5 (קמרונות 502, 504), בחדר 6 (קמרונות 602, 604), בחלקו הצפוני של חדר 8 (קמרון 804), וכן בחדר 21 הנמצא במפלס נמוך מתחת לחלקו הדרומי של חדר 8 (קמרון 802) ומתחת למעבר הסתרים. בחדר 4 של הגשר הגדול נפרץ קיר סתימה מאוחרת
(W400) שסתם את הכניסה ממעבר הסתרים לחדר הדרומי (קמרון 402). כמו כן נוקה חלקית בור מים שהותקן בחלקו הצפוני של חדר 4 (קמרון 404). נוסף על אלה נחפרו שני שטחים לאורך מעבר הסתרים (לדיווח ראשוני על הממצאים ר' און א' וסולומון א' תשס"ח. חלון לאיליה קפיטולינה בחפירות מנהרות הכותל, חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, א': 85–93; און, וקסלר-בדולח ואבני תשס"ט;וקסלר-בדולח, און ורוזנטל-הגינבוטום תשס"ט; און א' ווקסלר-בדולח ש' תשע"א [א]. קשת וילסון לאור חפירות חדשות ומחקרי עבר. בתוך:ד' עמית, א' פלג-ברקת, וג"ד שטיבל עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ד: 84–100; און א' ווקסלר-בדולח ש' תשע"א [ב]. קשת וילסון והגשר הגדול בימי הבית השני ובתקופה הרומית – לאור חפירות חדשות. קדמוניות 140: 109–122).
בחפירות הגשר הגדול זוהו ממצאים השייכים ל-16 שכבות ארכיאולוגיות המפורטות להלן:
שכבה
שם התקופה
ממצא עיקרי
מאות, או שנים (לסה"נ)
1
מודרני, לאחר 1967
הסרה של מילויי עפר, תיקונים ויציקות בטון
כ'–כ"א, לאחר 1967
2
מודרני, מנדטורי ועות'מאני
בורות מים, בורות ספיגה
י"ט–כ'
3
ממלוכי–איובי
מתקנים
י"ג–ט"ו
4
צלבני
אומנה במבנה צלבני
י"ב
5
אסלאמי קדום
מתקנים
ט'–י'
6
אומיי
קירוי מעבר הסתרים בקמרון חביתי והתקנה של גרם מדרגות הקושר את מעבר הסתרים לרחוב השלשלת
ז'–ח'
ביזנטי מאוחר
מתקנים ורצפות
ו'–ז'
ביזנטי קדום
מתקנים
ד'–ה'
8
רומי מאוחר – איליה קפיטולינה
הרחבת בניין (E) למבנה חדרים גדול (F), בנייה של מבנה נוסף ממערב לו (מבנה G), ויצירה של מעבר הסתרים (H) בין הגשר הגדול (D) לבניינים F ו-G
ג'–ד'
9
רומי מאוחר
בניית טור הקשתות הדרומי בגשר הגדול, D2. השלמת מבנה הגשר וסלילת רחוב הדקומנוס על ראשו. בניית מבנה לטרינות מדרום לגשר הגדול (E)
ב'–ג'
10
רומי מאוחר
בניית טור הקשתות הצפוני בגשר הגדול (D1)
ראשית ב'
11
רומי מאוחר
תנורים תעשייתיים ומתקנים
שלהי א'–ראשית ב'
12
חורבן בית שני
שכבת חורבן, במרחק 50 מ' ממערב להר הבית ומערבה משם. אין פגיעה בקשת וילסון ובקשתות הסמוכות לה
70 לסה"נ
13א
בית שני
מקוואות ומתקנים
א' לסה"נ, לפני שנת 70
 
13ב
רומי קדום, ימי בית שני
שיפוץ  קשת וילסון, והשלמת בניית גרם מדרגות (מחלף) C הקשור אליה
א' לסה"נ, לפני שנת 70
13ג
רומי קדום, ימי בית שני
מבנים סמוך לקשת וילסון
א' לסה"נ, לפני שנת 70
14(?)
רומי קדום, ימי בית שני
מפולות – חורבן. אולי רעידת אדמה. פגיעה בקשת וילסון
33 לסה"נ במשוער
15
רומי קדום, ימי בית שני
הרחבת הר הבית בימי הורדוס, קשת וילסון (C)
א' לפסה"נ
16
הלניסטי מאוחר–רומי קדום
קיר מסד רחב  W5006 (כ-A) ומבנה ציבורי מונומנטלי (B)
א' לפסה"נ (חשמונאי או הרודיאני), לפני הרחבת הר הבית
 
להלן יוצגו ממצאי החפירות בחללי הגשר הגדול ובסביבתו הקרובה (מעבר הסתרים והבניינים מדרום לו) על פי שלבים כרונולוגיים, מהקדום למאוחר.

השרידים מימי הבית השני: המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ, עד שנת 70

השרידים מימי הבית השני שייכים לשני שלבי בנייה עיקריים: השלב הקדום חל טרם הרחבתו של הר הבית בידי הורדוס, ככל הנראה במאה הא' לפסה"נ, בשלהי ימי החשמונאים או בראשית שלטונו של הורדוס, והשלב המאוחר קשור לבנייה שחלה סמוך לכותל המערבי של הר הבית ממועד הרחבתו של ההר בימי הורדוס (סביב שנת 20 לפסה"נ, כמקובל), ועד שנת 70 לסה"נ. מבני השלב הקדום הותאמו לטופוגרפיה הטבעית, ובעיקר לאפיקי הנחל הצולב והטירופיאון, ומערכת הצירים המרכזית שלהם 'אלכסונית' לרוחות השמים. מבני השלב המאוחר, לעומתם, הותאמו בדרך כלל לכותל המערבי של הר הבית ההרודיאני, שכיוונו הכללי צפון–דרום, והם ניצבים או מקבילים אליו.


שכבה 16. ימי הבית השני, שלב הבנייה הקדום: המאה הא' לפסה"נ
לשלב הבנייה הקדום שייך קיר מסד רחב (W5006, להלן, A; איורים 5, 6) ומבנה ציבורי מונומנטלי (להלן, B) ובו שלושה אולמות (21, 22, 23). חלקו הצפוני של מבנה B משולב בקיר המסד A. מערכת הצירים של קיר המסד A ושל מבנה B ניצבת לגיא הטירופיאון ונמשכת מדרום-מערב לצפון-מזרח.

 
קיר מסד W5006 (מבנה A). ראש קיר 5006 נתגלה בחפירות לעת עתה במרחק 50–100 מ' ממערב לכותל המערבי של הר הבית, בחדרים 5 (502, 504), 6 (602, 604) ו-8 (804), וכן במעבר הסתרים בחזית הכניסה לחדר 5. רוחבו המרבי בשטח שנחשף כעת כ-13 מ', ואילו מתחת לחדר 804, בשטח שמצפון לאולם 21 של מבנה A, הצטמצם רוחבו לכ-6 מ' בלבד. קיר המסד בנוי בשיטת ה-opus caementicium, היינו, יציקה של אבנים בגודל בינוני וקטן המלוכדות בחומר מליטה קשה (איורים 7, 8, 9). ראשו של קיר המסד הרחב מפולס במפלס אחיד שגובהו כ-730 מ' מעל פני הים. הפן הדרומי של הקיר הזה נתגלה מתחת לחדר 804 של הגשר הגדול, והוא בנוי נדבכים של אבנים רבועות, מהוקצעות וביניהן אבנים קטנות (איור 10, חתך 2–2). במקום זה הושתת קיר המסד על שני קמרונות מאורכים הבנויים אבנים מסותתות (230, 240; איור 11). נראה בשלב זה שבניית הקמרונות ויציקת קיר המסד מעל ראשיהם נעשו בשלב בנייה אחד, אך מסקנה סופית תתאפשר לאחר שיושלמו החפירות בקמרונות 230, 240.
מיקומו של קיר מסד 5006 (מבנה A) לרוחב אפיק הטירופיאון, שיטת בנייתו האיתנה, רוחבו הרב וראשו המפולס מאפשרים להניח ששימש סכר ודרך בעת ובעונה אחת. במקום חצייתו את אפיק הנחל הוא שימש ודאי גם גשר. מוצאה המשוער של הדרך שנשא קיר 5006 היה בעיר העליונה. היא הובילה כמשוער לשער הכניסה המערבי של ההר, שמיקומו הסביר בעת הזו היה מרוחק עשרות מטרים מצפון-מזרח לשער השלשלת הנוכחי.
ראש הקיר נפגע ממתקנים מטויחים בטיח הידראולי אפור, שאחד מהם זוהה כמקווה טהרה (L6157). מתקנים אלו (L8042 ,L6158 ,L6157 ,L5060 בחדרים 5, 6, 8) נתגלו סתומים במפולות עפר ואבנים שהכילו ממצא רב: שברי כלי חרס, כלי אבן ומטבעות משלהי ימי הבית השני, ככל הנראה מעת חורבן ירושלים בשנת 70 לסה"נ. הם מוכיחים שקיר המסד נבנה לפני חורבן שנת 70. ראש קיר המסד נחתם באומנות קמרונות הגשר הגדול, והוא לפיכך קדום גם להן.

 
מבנה ציבורי מונומנטלי (מבנה B). במבנה B שלושה אולמות (21, 22, 23; איור 5). קירות המבנה המוכרים לעת עתה נבנו באבני גזית שעל פניהן סיתות שוליים עדין. פתח הכניסה הראשי אל המבנה שולב בצדו המזרחי והוא פתח כפול מונומנטלי. הקירות הפנימיים של אולמות 21 ו-23 עוטרו בכרכוב מעוצב שבלט מפני הקירות בערך בשליש הגובה מעל הרצפות ומעליו בלטו מפני הקירות אומנות אחוזות במרווחים קצובים (איור 12). הכותרות ששולבו בראשי האומנות, ותקרות האולמות המקוריים לא נשמרו, למעט כותרת אחת בפינת אולם 23 שנפגעה במידה רבה וצורתה המקורית איננה ידועה. אולם 23 המזרחי נחשף לראשונה בידי וורן וכונה על ידו 'אולם הבונים החופשיים' ('Masonic Hall', Warren 1876:370–371; Warren and Conder 1884:200–202). הוא נחקר שוב בידי סטיינספרינג

(Stinespring 1967) ובידי בהט ומאיר (בהט תשנ"ד; תשס"ז) וכונה מאז 'אולם החשמונאים' או ה'אולם ההרודיאני'. אולם 21 נחקר לאחרונה בידי א' און והתבררה שייכותו לַמבנה. מבנה B נפגע במועד כלשהו במהלך ימי הבית השני. תקרתו המקורית הוסרה וראשי קירותיו נפגעו. הוא תוקן בימי הבית השני, ככל הנראה בשכבה 13.


מתקן מטויח L3260. לשכבה זו שייך גם מתקן מטויח (L3260) הקשור ברצפות טיח לבנות שנתגלה בחדר 31 מדרום לגשר הגדול.


שכבות 15–13. ימי הבית השני: שלב הבנייה המאוחר
ראשיתו של שלב זה (שכבה 15) קשורה להרחבתו של מתחם הר הבית בימי הורדוס, והוא נמשך עד חורבן העיר בשנת 70 (איורים 13, 14). בשלב זה התרחשה פעילות בנייה ענפה למרגלות הכותל המערבי של הר הבית והמבנה העיקרי השייך לשלב זה הוא קשת וילסון (מבנה C; ר' איור 3), שהוא חלק ממחלף הדומה בצורתו הכללית למחלף קשת רובינסון. במועד כלשהו שאינו ניתן לתיארוך ודאי (שכבה 14) חל הרס שגרם למפולות של אבני בנייה בעלות סיתות שוליים (הידועות כאבנים הרודיאניות). מפולות אלו מוכרות לעת עתה סמוך לאומנת קשת וילסון. אפשר לייחס את ההרס לרעש אדמה שפגע בירושלים בשנת 31 לפסה"נ, או סביר יותר – בשנים 30 או 33 לסה"נ. ייתכן שההרס נגרם מסיבה לא ידועה, אחרת. לאחר רעש זה חודשה הבנייה ותוקנו המבנים שנפגעו (שכבה 13). ראשי הקירות של אולמות 21 ו-23 של מבנה B הושלמו ונבנו להם גגות קמורים חדשים. לקראת סופו של שלב זה (שכבה 13), נוספו מתקנים מטויחים שחלקם זוהה כמקוואות טהרה בחללי קמרונות מחלף קשת וילסון C, ובראשו של קיר המסד A.


'מחלף' קשת וילסון (מבנה C). קשת וילסון בנויה מ-23 נדבכים של אבנים מלבניות שגודלן כאבני הכותל המערבי. פניהן של האבנים מוחלקות ורבות מהן נושאות סיתות שוליים לאורך ארבע פאות. אורכה של הקשת (מצפון לדרום) 14.8 מ', רוחבה (קוטרה) 12.8 מ' וגובהה מעל מקום יציאתה מהכתלים (השווה לרדיוס) 6.4 מ'. בצדה המערבי מושתתת הקשת על אומנה המוכרת לעת עתה בעיקר בחלקיה העליונים (ר' איור 3). במידותיה דומה אומנת קשת וילסון לאומנת קשת רובינסון, ובחלקה התחתון שאותו ראה ותיעד וורן בפיר הצר שחפר לצדו הוא תיאר תא הדומה בצורתו הכללית לתאים המשולבים באומנת קשת רובינסון שמקובל לזהותם כחנויות. שילובה של קשת וילסון בנדבכי הכותל המערבי מושלם (איורים 16, 17). נדבכי הקשת דומים בגודל ובצורה לנדבכי הכותל, ובמקום צאתה של הקשת מהכותל המערבי שולבו אבנים שהן משותפות לכותל ולקשת. כל אבני הקשת הנראות בצדה המערבי מעל רחבת התפילה הנוכחית נושאות סיתות שוליים המאפיין את הבנייה ההרודיאנית. שילובה של הקשת באומנה המערבית (W417) זהה לשילובה בכותל. נתונים אלו מלמדים על בנייתה של קשת וילסון במועד אחד עם הכותל המערבי ההרודיאני ועם האומנה המערבית. שילובה של קשת וילסון בנדבכי הכותל המערבי צוין כבר במאה הי"ט בידי וילסון ווורן (איור 15), ואולם הם עצמם, ובתקופות מאוחרות יותר גם חוקרים אחרים הציעו שקשת וילסון הנוכחית נבנתה במועד מאוחר, באתרה של קשת דומה מימי הבית השני שחרבה בשנת 70 לסה"נ. את הקשת הנוכחית הציע קלונר לייחס לימי הדריאנוס, וורן ייחסה לימי קונסטנטינוס או יוסטיניאנוס, ובהט ובן דב ייחסוה לתקופה האומיית. מראה הקשת, שיטת בנייתה, שילובה המושלם בכותל המערבי וממצאים ארכיאולוגיים מהחפירות הנוכחיות ומחפירות שנערכו בעבר תומכים במסקנה שהקשת הנוכחית נבנתה בימי הבית השני, לפני שנת 70, והיא לא חרבה בחורבן שנת 70, ונותרה שלמה באתרה.
ממערב לקשת וילסון נחשפו בעבר שתי קשתות קטנות וצרות יותר (בהט תשס"ז, קמרונות 25, 26) ומעליהן קומת קשתות נוספת (ר' איור 3). קשתות אלו, יחד עם קמרונות גג חדשים שנבנו בשלב זה מעל אולמות מבנה A: אולמות 21, 22 (כמשוער) ו-23, וכן קירות מימי הבית השני (W323 ,W321) הנמצאים כיום בבסיס מבנה רומי הבנוי מדרום לגשר הגדול (E), שייכים כולם למערכת הקמרונות שנבנתה ממערב ומדרום לקשת וילסון במטרה לשאת על ראשם גרם מדרגות. הצענו לזהות את גרם המדרגות שנחשף בעבר מעל ראשה של אומנת קשת וילסון (קוגן-זהבי1994) כחלק מהמדרגות שהעפילו לעבר שער הכניסה להר הבית באתרו של שער השלשלת הנוכחי (איורים 3, 18). על פי אפשרות אחת, ראשיתו של גרם המדרגות הייתה ברחוב הסמוך לכותל המערבי (שמפלסו המשוער היה סביב 722 מ' מעל פני הים) ומחלף קשת וילסון היה דומה בעיקרו למחלף קשת רובינסון. על פי אפשרות אחרת, העפיל גרם המדרגות ממערב מזרחה. ראשיתו המשוערת הייתה בראשו של קיר המסד W5006 (מבנה A) שגובהו 730 מ' לערך, והוא העפיל לעבר הרחבה שהייתה מעל קשת וילסון בגובה 736 מ' לערך מעל פני הים. ייתכן שקרוים המחודש של שלושת אולמות מבנה B (אולמות 21, 23 וככל הנראה גם 22 שביניהם) נועד לקשור בין אלמנטים אלו.

 

מקוואות טהרה ומתקנים מטויחים מימי הבית השני. בתוך חללי הקמרונות הסמוכים לקשת וילסון (חדרים 24, 25, 26), ובתוך אולם 21 במבנה B הותקנו בשלב זה מקוואות טהרה. המקוואות בחדרים 24, 25, 26 נחשפו בעבר בידי ד' בהט (בהט תשס"ז). בתשתית מקווה L20059 שנחשף כעת בחדר 21 (איור 19) נתגלו שלושה מטבעות מהמאה הא' מהשנים 54–59 לסה"נ (ר"ע 135020–135022). הם מעידים על בנייתו של המקווה בין השנים 54–59 לשנת 70 לסה"נ. מתקנים נוספים משלב זה

(L8046 ,L6158 ,L6157 ,L5060; איור 13) נחפרו ופגעו בראשו של קיר המסד A. המתקנים הללו מטויחים, ונראה ששימשו מתקני מים או ששימשו לאחסון מוצרים. אחד המתקנים זוהה כמקווה טהרה (L6157; איור 20). בתוך טיח מתקן L5060 נתגלה מטבע (ר"ע 134975) משנת 54 לסה"נ, המעיד על התקנתו לאחר מועד זה. כל המתקנים היו סתומים במילויי עפר ואבנים ובהם ממצא משלהי ימי הבית השני או מראשית התקופה הרומית.

 

שכבה 12. שנת 70, חורבן הבית השני
העדויות הארכיאולוגיות לחורבן שנת 70 אינן רבות, ומצויות רק בחלקים המערביים של הגשר הגדול. מפולות אבני בנייה ובהן שברי כלי חרס, כלי אבן ומטבעות שנטבעו בשנים 41–42 (ר"ע 134974), 51–52 (ר"ע 134972), ועד שנה ב' למרד הגדול (ר"ע 134973) נתגלו במילוי עפר בתוך מתקן L5060 (איור 19). ממצא דומה נתגלה גם במילוי מקווה L6157. בתוך מתקן L6158 נבנתה מחיצה מאבני בנייה בשימוש משני, והמילוי משני עבריה כלל חומר משלהי ימי הבית השני ומראשית התקופה הרומית.
קשת וילסון והקשתות הסמוכות לה שעל פי הצעתנו שייכות לגרם מדרגות מימי הבית השני (C) שלמות ושמורות היטב, ונראה שלא נהרסו בזמן מלחמת החורבן. גם לא נתגלו מילויים שרופים כגון אלו המוכרים ברובעי המגורים שבעיר העליונה. מצב זה שונה במידה רבה ממפולות החורבן שנתגלו למרגלות קשת רובינסון. ניתן לשער שקשת וילסון והקשתות הסמוכות אליה (השייכות למחלף C), נשמרו ולא נהרסו, משום השימוש שהרומים עשו בו הן במלחמה הן לאחר מכן.


השרידים מהתקופה הרומית המאוחרת
שכבה 11. שלהי המאה הא'–ראשית המאה הב' לסה"נ
השרידים שניתן לייחס בוודאות לפעילות חיילי הלגיון לאחר שנת 70 מעידים על פעילות תעשייתית שהתקיימה בשטח (איור 22). בחדר 504 נתגלה מפלס שחור, שרוף, שנשמר חלקית (L5029). שני תנורים תעשייתיים עם מפוח, ששימשו אולי לייצור כלים מברזל

(L6159 ,L6156) נתגלו בתחומי חדר 602 (איורים 4, 23). מתחת לאחד מהם נתגלתה רצפת תנור נוסף, קדום במעט (L6162). התנורים הושתתו על מפולות חורבן ומילויי עפר מכוונים שהצטברו בתוך מתקנים מטויחים מימי הבית השני (L6158 ,L6157). בחדר 804 סתם מילוי עפר (L8042) ובו כלים שתוארכו לשנים 70–130 לסה"נ את מתקן L8046 מימי הבית השני. דופנות המתקן היו חתומות תחת אומנות הגשר הצפוני D1 (קיר W804). שרידים דלים של מתקנים ובדל רצפת טיח משלב זה נתגלו גם בחדר 31 מדרום לגשר הגדול.
השרידים שנתגלו, ובייחוד המתקנים מעידים על פעילות תעשייתית של חיילי הלגיון הרומי באזור זה לאחר חורבן שנת 70. לא נתגלו מבנים משלב זה.


איליה קפיטולינה: המאות הב'–הד' לסה"נ
בשלב כלשהו, שחל ככל הנראה במאה הב' לסה"נ, נבנו מבנים חדשים ממערב להר הבית. המבנה העיקרי הוא הגשר הגדול (מבנה D) – גשר קשתות ארוך שנועד לשאת רחוב במפלס גבוה ובציר ישר לתוך הר הבית (איורים 22, 24). מפלס הרחוב החדש נקבע על פי מפלס ראשה של קשת וילסון מימי הבית השני ששולבה בגשר החדש. לאחר השלמת הגשר נבנו מדרומו מבנים ציבוריים גדולים (G ,F ,E).


שכבות 10–9. הגשר הגדול (מבנה D): המאה הב'–ראשית המאה הג' לסה"נ. מערכת הגשר הגדול (D) מורכבת מקשת וילסון הנסמכת על הר הבית במזרח, וממערב לה שני טורי קשתות: צפוני (D1) ודרומי (D2) שנבנו זה לאחר זה בפער זמנים קטן. הם בנויים נדבכים מסודרים של אבני גיר מלבניות גדולות, ומתארם חביתי עגול או מחודד קמעה. בקצה המערבי של הגשר הגדול המוכר לעת עתה בנויה קשת רחבה וארוכה יותר משאר הקשתות (להלן קשת 100; איורים 2, 3, 26). רחוב הקרדו המזרחי נחשף מתחת לקשת זו.
לאורך כ-80 מ', בחלקו המערבי של הגשר המוכר לעת עתה, הושתת הגשר הגדול (D) על קיר המסד הרחב A מימי הבית השני, או על הגגות הקמורים של אולמות המבנה המונומנטלי B השלובים בו. הגשר הגדול (D) נבנה בהתאמה למערכת הצירים של מבנים A ו-B. רוחבו הכולל (10.8–11.0 מ') צר מרוחבו של קיר המסד A (כ-14 מ'), וקיר A בולט תחתיו כ-1.6 מ' מצפון ומדרום לגבולות הגשר. כ-20 מ' ממערב לכותל המערבי משתנה מערכת הצירים של הגשר הגדול D, והוא פונה מזרחה לעבר קשת וילסון, הקושרת בינו לכותל המערבי של הר הבית. רוחבו כאן זהה לרוחבה של קשת וילסון – כ-14.8 מ'. הקמרונות המזרחיים של הגשר הגדול הושתתו על קמרונות מימי הבית השני (21–26; איורים 2, 3, 24), שנבנו במקורם כחלק ממחלף קשת וילסון המקורי (מבנה C).
סך אורכו של הגשר הגדול (D) המוכר לעת עתה הוא כ-100 מ'. קשתות הגשר הבנויות בין רחוב הגיא לקשת וילסון תחומות בצפון ובדרום בקירות ארוכים הנמשכים ממערב למזרח, וקיר נוסף הנמשך בכיוון זה מפריד בין שני טורי הקשתות: D1 ו-D2. מדרום לגשר הגדול מפריד מעבר מקורה צר (מעבר הסתרים, להלן H) בינו לבין מערכת של מבנים ציבוריים גדולים (G ,F ,E), שבשלב זה מוכרים חלקית. הגשר הגדול (D) ומעבר הסתרים (H) נושאים כיום על ראשם את רחוב השלשלת.


עד כה נערכו חפירות בשלוש קשתות בטור הקשתות הצפוני D1 (חדרים 504, 604, 804) ובשתיים בטור הקשתות הדרומי D2 (חדרים 502, 602). בעבר נערכו שתי חפירות בקשת 100 (Hamilton 1933; מגן מ' 2.3.1979. ירושלים, מנהרת הכותל. ארכיון רשות העתיקות. תיק חפירה 1979/ 808-A [נדון בידי קלונר ע' ובר-נתן ר' תשס"ח. הקרדו המזרחי של אליה קפיטולינה. ארץ ישראל 28: 204, הערה 12]).
להלן יפורטו הממצאים מחפירות אלו המאפשרים לתארך את מועד בנייתו של הגשר הגדול.


שכבה 10. טור הקשתות הצפוני D1. אומנות טור הקשתות הצפוני D1 בחדרים 504, 604, 804 הושתתו ישירות על ראש קיר מסד A (איור 25, וכן 7, 8, לעיל). בשני מקומות הן חותמות מתקנים מימי הבית השני שנחפרו לתוך קיר המסד

(L8046 ,L5060) שהיו סתומים במפולות חורבן שנת 70 (L5042), או במילוי שהצטבר בשנים 70–130 לסה"נ (L8046). לאחר שנבנה טור הקשתות, הותקנו תנורים בתוך חדרים 504 ו-804 (L5002; איור 27; L8016). בתשתית תנור L8016 (חדר 8) נתגלה מטבע שנטבע בין השנים 222–235 לסה"נ (מס' ר"ע 135079), ובתשתית תנור L5002 (חדר 5) נתגלה מטבע שנטבע בין השנים 40–270 (ר"ע 134948). ניתן לקבוע שטור הקשתות הצפוני D1 נבנה לאחר שנת 70, ולפני סוף המאה הג' לסה"נ.


שכבה 9. טור הקשתות הדרומי D2 וקשת 100.. המצב השלם יותר של הקשתות בטור הדרומי (D2) לאורך קו התפר בינן לבין טור הקשתות הצפוני (D1) מעיד שהן מאוחרות לטור הצפוני, ונבנו לכל המוקדם בשכבה 9. מהבחינה הסטרטיגרפית הושתתו קמרונות 502 ו-602 של טור הקשתות הדרומי D2 על ראשו של קיר המסד A ופגעו במתקנים (L6162 ,L6159 ,L5037) משכבה 11. בתוך חדר 502 נמצאו מתקנים הרוסים אחדים ובתוכם מטבעות מהמאות הב' והג' לסה"נ. מעליהם היה מפלס לבן, ספק רצפה

(L5046 ,L5038 ,L5036 ,L5035) ובו 16 מטבעות (ר"ע 134958–134968, 134977–134981). שלושת המטבעות המאוחרים נטבעו בשנים 324–408 לסה"נ, וכ-11 מטבעות נוספים נטבעו במאה הד', לפני שנת 363 לסה"נ. המפלס ניגש לקירות החדר ומעיד על קיומה של קשת הטור הדרומי במועד זה. בחדר 602 נתגלתה רצפת טיח לבנה מהמאה הג' או הד' שניגשה לקירות החדר.
טור הקשתות הדרומי D2, על פי ממצאים אלו, נבנה לאחר שנת 130 לסה"נ, ולפני המאה הד'.


קשת 100 שונה במידה רבה מקשתות הטור הצפוני והדרומי המצויים ממזרח לה. אורכה הכולל (כ-11.5 מ') שווה לאורך המשותף של קשתות הטור הדרומי והטור הצפוני יחד, ורוחבה (כ-8 מ') גדול מהרוחב הממוצע של קשתות הטורים. בצפון ובדרום משתלבת קשת 100 בקו אחד עם קשתות הגשר הגדול, וברור שנבנתה כחלק מהגשר הגדול, במטרה לשאת את רחוב הדקומנוס על ראשו. מועד בנייתה לפיכך הוא זמנו של טור הקשתות הדרומי D2. אומנות קשת 100 נבנו בהתאמה לכיוונו של רחוב הקרדו המזרחי, ששרידיו נחשפו ביניהן במפלס 727.5 מ' מעל פני הים ולפיכך שונה הזווית שבין אומנות קשת 100 לציר הגשר הגדול מהזווית הישרה שבין הקשתות האחרות לציר הגשר. ראש קיר המסד A, שעליו הושתתו אומנות קשת 100, הונמך תחתיה למפלס נמוך בכ-3.5 מ' ממפלסו הרגיל בשל מפלסו של רחוב הקרדו המזרחי בנקודה זו, והוא מעיד על בנייתה של קשת 100 במועד זה או מעט מאוחר לקרדו המזרחי, שנסלל להצעתנו בשליש הראשון של המאה הב' לסה"נ, בימי הדריאנוס לכל המאוחר (ר' חדשות ארכיאולוגיות 121; וקסלר-בדולח ואון תשע"א).


מועד בנייתו של הגשר הגדול. ארבעה מרכיבים הובחנו בגשר הגדול, ממזרח מערבה: קשת וילסון, טור הקשתות הצפוני, טור הקשתות הדרומי וקשת 100. המרכיבים המאוחרים ביותר בבניינו של הגשר הגדול הם טור הקשתות הדרומי וקשת 100 שנבנו באותה עת (שכבה 9). תאריכו של טור הקשתות הדרומי מאוחר לשנת 130 וקדום למאה הד'. קשת 100 מאפשרת לצמצם טווח כרונולוגי זה לשליש הראשון של המאה הב' או מעט לאחר מכן. ההתאמה של הקרדו המזרחי ואומנות הגשר הגדול במקום שבו חלפו הקרדו והדקומנוס כ-8.5 מ' זה מעל זה (מפלס הקרדו 727.5 מ', מפלס הדקומנוס סביב 736 מ' מעל פני הים) מעידה לדעתנו על תכנונם הסביר במועד אחד. במועד זה עוצבה איליה קפיטולינה כקולוניה רומית ונסללה רשת הרחובות הראשיים. ניתן להציע שרוחבו הצר יחסית של הקרדו מתחת לגשר הגדול (כ-8 מ' בהשוואה ל-11 מ' מדרום לגשר) הוא תוצאה של מחלף זה.


שכבה 9. מבנה E, לטרינה רומית. שרידי המבנה נתגלו בחפירה שנערכה בחדר 31, הנמצא בבניין חדרים הבנוי מדרום לגשר הגדול. חדר סמוך ממזרח לחדר זה (32) נחפר בעבר (בהט וסולומון תשס"ד). הממצאים מעידים שהמבנה נבנה במאה הב' או הג' לסה"נ (שכבה 9). מבנה E כלל חלל מלבני מרכזי, ששטחו זהה לשטחם המשותף של חדרים 30–32 (כ-20 מ' אורך, 8.5 מ' רוחב) או גדול מכך. קירות המבנה ניצבים לגובה של יותר מ-10 מ' ומעידים שהמבנה נבנה ככל הנראה לגובה שתי קומות. קומת הקרקע של מבנה זה שימשה לטרינה רומית ונחשפו תעלות ניקוז בקומת המסד לאורך הקירות הצפוני, המזרחי והדרומי של המבנה. יש להניח שמלכתחילה שולב המבנה במכלול מבנים גדול, הקשור אולי לבית מרחץ.


שכבה 8. הבנייה בגשר הגדול ומדרום לו: המאות הג'–הד'. בשלהי המאה הג'–המאה הד', נבנה קיר סוגר מדרום לטור הקשתות הדרומי D2, הורחב בניין הלטרינות E והוסב למבנה חדרים F ונבנה בניין נוסף, G ממערב לבניין F. כך נוצר מעבר דמוי סמטה צרה (H) בין הגשר הגדול למערכת המבנים (G ,F) שמדרום לו, הידוע כיום כ'מעבר הסתרים'.


מבנה F. קירות פנימיים שנבנו בשלב זה חילקו את חלל מבנה E לשלושה חדרים רבועים (לעיל 30–32). המבנה הורחב וחדר 33 נוסף לו ממזרח. בשלב זה היה אורכו של מבנה F כ-35 מ' ורוחבו הידוע לעת עתה גדול מ-8 מ'. קומת המסד שלו כללה כשישה חדרים רבועים לאורך הדופן הצפונית של המבנה, מהם נחפר חדר 31. הלטרינות מהשלב הקודם המשיכו לשמש והן מעידות על אופיו הציבורי של המבנה, ואולי על היותו חלק מבית מרחץ (איור 28). על מועד בנייתו של מבנה F מלמדת תעלת היסוד של הקיר הצפוני של חדר 33 (W413) שנבנה בשלב זה. תעלת היסוד חתכה מילויי עפר ואפר שהורבדו מדרום לאומנת קשת וילסון במאה הג' לסה"נ, ובתוכם מטבע שנטבע בימי אורליאנוס, בשנים 270–275 לסה"נ (ר"ע 135852). בתוך תעלת היסוד נמצאו מטבעות מהמאה הג' (ר"ע 135845–135846). נראה לפיכך שבנייתו של בניין F מאוחרת לשנת 275 לסה"נ, והיא חלה ברבע האחרון של המאה הג', או במאה הד'. נתון זה מתאים גם לממצאים מהמאות הג' והד' שנתגלו מתחת לרצפה משלב זה בחדר31 (L3211).


מבנה G. ממערב למבנה E/F נבנה בשלב מסוים מבנה נוסף (G) שלעת עתה לא נערכו בו חפירות ותאריכו אינו ידוע בוודאות. הקיר הצפוני של מבנה G (קיר W1103) נמשך לאורך 39 מ' ממערב לפינת מבנה F. חלקו העליון חשוף היום לאורך הדופן הדרומית של מעבר הסתרים. הפינה הצפונית-מערבית של מבנה G נמצאת כ-10 מ' ממזרח למנהרת רחוב הגיא, לאורך אותו ציר שהוא גבול הסטיו המזרחי של הקרדו הרומי, שנתגלה לאחרונה בחפירות רחבת הכותל (חדשות ארכיאולוגיות 121). ניתן להניח בסבירות גבוהה שמבנה זה נבנה ממזרח לקרדו הרומי והותאם אליו. קיר W1103 בנוי נדבכים מסודרים של אבני גזית בעלות פנים מוחלקים ללא סיתות שוליים, המסודרות לאורכן ולרוחבן ללא סדר מסוים. בקיר משולבת אבן הנושאת חריטה של שם הלגיון העשירי FRET. לדעתו של בהט, הכתובת שולבה בקיר בשימוש משני (בהט תשנ"ד).


קיר סוגר מדרום לטור הקשתות הדרומי D2. בערך בזמן שנבנו מבנים G ,F מדרום לגשר הגדול, או זמן קצר לאחר מכן, נבנה קיר סוגר מדרום לטור הקשתות הדרומי D2. קטעי הקיר בחזית כל חדר זוהו בנפרד: W300 ,W200 ,W100 וכד', עד W900. ממזרח לקיר W900 התרחק הקיר הסוגר מקמרונות הגשר הגדול ופנה מזרחה במקביל לקיר החיצוני של מבנה F. שני קטעים של תעלות ניקוז נתגלו לאורכו (L1107 לאורך W500 בחזית חדר 502 ו-L1531 (?) בחזית קיר W1308).


מעבר הסתרים (H). מעבר צר, ספק סמטה, נוצר בין הגשר הגדול D למבנים F ו-G שמדרום לו. המעבר הצר הוביל ככל הנראה מהקרדו לעבר הר הבית. צירו פנה מהקרדו צפונה-מזרחה לאורך הגשר הגדול, ואז מזרחה לאורך מבנה F. לא ניתן לקבוע להיכן הוביל מעבר זה בצורתו המקורית והאם הגיע עד סמוך לכותל המערבי של הר הבית. כיום הוא מוכר עד למרחק של כ-20 מ' ממערב להר הבית. בראשיתו לא היה המעבר מקורה. במועד מאוחר נבנה מעליו קמרון הגג. מפלסו המשוער של מעבר זה, על פי מפלס הכניסות ששולבו בקירות W500 ו-W600 מצפון לו, ובקיר W3102 מדרום לו, הוא 730–730.3 מ' מעל פני הים לערך, כ-2.5 מ' מעל מפלסו של הקרדו המזרחי באזור הצטלבותם.


שכבה 7. תקופה הביזנטית: המאות הה'–הו'
בחללי הגשר הגדול נתגלו רצפות ומתקנים המעידים על פעילות שנעשתה בתוכם בשלב זה. השרידים הקדומים ביותר הן בריכות תעשייתיות שנבנו באולם 21 (לוקוסים L20031 , L20032). הבריכות נבנו ככל הנראה בשלהי המאה הד' או מעט לאחר מכן והיו בשימוש במאות הה' והו'. בקמרונות 5, 6, 8 נתגלו רצפות עפר וטיח ותעלת מים שזמנן הסביר במאה הו'. מלבד המתקנים נבנו בשלב זה או מעט לאחר מכן קירות מפנים לקיר הדרומי של טור הקשתות הדרומי, שניתן להניח כי נועדו לתמוך את הקשתות (כך W501 מצפון ל-W601 ,W500 מצפון ל-W600 וכד'). ייתכן שבנייתם של קירות אלו קשורה לבנייתו של קמרון הגג מעל מעבר הסתרים, שנסמך בצדו הצפוני על קמרונות הגשר הדרומי.
בבניין F חלו שינויים בתוכנית המבנה במעבר מהתקופה הרומית לתקופה הביזנטית: הלטרינות נהרסו והחדרים רוצפו פסיפס לבן.


שכבות 7–6. התקופה הביזנטו-אומיית: המאות הו'–הח'
המבנים העיקרים שנבנו בשלב זה קשורים למעבר הסתרים.
קמרון גג (W1150, כ-50 מ' אורך) נבנה מעל חלקו העיקרי של מעבר הסתרים. ראשיתו כ-10 מ' ממזרח למנהרת רחוב הגיא. בצדו הצפוני הוא הושתת על הקיר שנבנה בחזית טור הקשתות הדרומי D2 (קירות W300 ,W200 ,W100 וכד') משכבה 8 ופגע בקשתות הטור הדרומי D2 משכבה 9. בצדו הדרומי הושתת קמרון W1150 על הקירות הצפוניים של מבנים F ו-G, גם הם משכבה 8. בנייתו מאוחרת למבנים אלו וחלה בשכבה 7 או 6.
בזמן זה או מעט מאוחר יותר נבנה גרם מדרגות מרשים המעפיל ממערב למזרח לרוחב מעבר הסתרים, ממזרח לקמרון W1150 (כ-4 מ' אורך, 2.9 מ' רוחב, 3.5 מ' גובה כולל, L1515; איור 29). חלקו המרכזי של גרם המדרגות נפגע במועד מאוחר ונשמרו בו שש מדרגות בחלקו המערבי ושבע מדרגות נוספות בחלקו המזרחי. בקצהו המזרחי נתגלה משטח רבוע עליון (L1515, כ-2.50×1.95 מ') שממנו פנה המעלה צפונה לעבר רחוב השלשלת. הדופן הדרומית של מדרגה נוספת נראית מצפון למשטח L1506. רום המדרגות כ-0.2 מ' ורוחב שלח המדרגה 0.75–0.80 מ' בממוצע. המדרגות בנויות לוחות אבן, ובהם פריטים אדריכליים רבים בשימוש משני.
חלקו המזרחי של שטח H, ממזרח לגרם מדרגות L1515, קורה ב'חצי קמרון' W417 שנסמך על הקיר הצפוני של מבנה F בדרום, ועל קשת וילסון בצפון.
בנייתם של קמרון W11500, חצי קמרון W417 ומדרגות L1515 שביניהם, נעשתה ככל הנראה במועדים קרובים ובתכנון כולל של רשת הרחובות והמעבר ביניהם. הצענו לייחס את בנייתם לשכבה 6, ככל הנראה לתקופה האומיית, בין המאה הז' למאה הח' לסה"נ.


שכבה 5. התקופה האסלאמית הקדומה: המאות הח'–הי' לסה"נ
בשניים מהחדרים שנחפרו (21 בגשר הגדול, ו-31 בבניין B) נתגלתה שכבה עבה של אפר ובה שברים רבים של כלי חרס, שמוצאו הסביר בפסולת כבשני יוצרים של כלי חרס

(L20000 בחדר 21, L3203 בחדר 31). מיקומם של חדרים אלו במפלס הקומה התחתונה של הגשר הגדול ובמפלס הקומה התחתונה של בניין F מעיד על הפיכתם של החללים במפלס זה לבורות זבל. בקומת הגשר העיקרית, בחדרים 5, 6 ו-8, נתגלו קטעי רצפות (L6137 ,L6132 ,L5011) ומתקנים דלים (L6146).


שכבות 4–3. התקופה הצלבנית והאיובית: המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ
אומנה L3202 בחדר 31 נמצאה נטויה בשיפוע של כ-75° וסביבה מפולת של אבני בנייה. נראה שהאומנה שייכת לבניין שנחקר בעבר בידי ד' בהט וזוהה כבניין צלבני (בהט וסולומון תשס"ב:177–181). נפילתה של האומנה קשורה לאירוע שככל הנראה גרם גם למפולות האבנים שנמצאו סביבה, אולי רעידת אדמה או הרס מכוון. ממצא מהתקופה האיובית שנתגלה בתוך המפולות מאפשר לייחס את ההרס לתקופה זו.


שכבות 3–2. התקופות הממלוכית: המאות הי"ג–הט"ו והעות'מאנית: המאות הט"ו–הי"ט
מעל הבניין הצלבני באתרו של בניין F הוקמה בשנת 1329 מדרסת אל-תנכיזייה, בידי האמיר אל-תנכיז, מושל ארץ ישראל וסוריה (Burgoyne M.H. 1987. 'Al-Tankiziyya' in: Mamluk Jerusalem, an Architectural Study. London. Pp. 223–240). המקום מוכר בכינויו 'המחכמה' ושימש בתקופות הממלוכית והעות'מאנית בית דין. כיום שוכן במבנה בסיס של משמר הגבול הישראלי.
בחדר 6 של הגשר הגדול נתגלו תעלות ניקוז (L6101) ובור שיקוע (L6100) שהותקנו בחלל הגשר הצפוני. מתקנים אלו ואחרים (L6147 ,L6130) קשורים לחיים העירוניים שהתנהלו במפלס גבוה יותר, משני עברי רחוב הדקומנוס (השלשלת). במהלך התקופה הצטברו מילויי עפר וסתמו את חללי הגשר הגדול.


שכבה 1. התקופה המודרנית
לאחר 1967 נוקו חלק מחללי הגשר הגדול בידי עובדי משרד הדתות ובו בזמן נוקה חלקו העליון של קמרון מנהרת רחוב הגיא ונערכה בו חפירת הצלה מצומצמת בשנת 1979 על ידי מ' מגן (ר' ע' קלונר ור' בר-נתן תשס"ח). כן נוקה ופונה מעבר הסתרים H. תמיכות בטון נוצקו במקומות אחדים במטרה לתמוך את מילויי העפר. קמרונות וקירות רעועים חוזקו והותקנה תאורה. העבודות נעשו במסגרת הכשרת המקום לביקורי קהל.