חורבת הגרדי, כלשון שמו של המקבי יוחנן הגרדי (מן הפועל 'גרד' – לארוג, יש הגורסים שזהו כינוי לעוסק במלאכת הפרוות), הוא שמה החדש יחסית, משנות ה-60/50 של המאה הכ', של חורבת שיח' ע'רבאוי. יש המפרשים את השם ע'רבאוי 'השיח' מן המערב' או 'בעל העגלה' (וילנאי ז', תשמ"ה, מצבות-קודש בארץ-ישראל ב, ירושלים, עמ' 13). שם נוסף מציע קלרמון-גאנו: חורבת סית ע'רבאוי (הגבירה הקדושה ע'רבאוי) שבהטיה ובסיכול אותיות ניתן לקרוא سثة غبراء, קרי 'ששת הקברים' (Clermont-Ganneau C.1896. Archaeological Researches in Palestine. London. p. 359).

החורבה כוללת שני אתרים (איור 2): קבר השיח ע'רבאוי (איור 3) ו-18 מ' צפונה שריד מבנה מפואר (להלן) המכונה בפי תושבי הכפרים המקומיים אל-קלעה (המצודה). חורבת הגרדי היא הצפונית משלוש חורבות, השתיים הנוספות הן ח' חמאם וקובור אל-יהוד (קברות היהודים) והן משתרעות על הרכס התוחם את נחל מודיעין ממערב (ר' איור 1).

רבות נכתב על האתר וסיכומי הדברים נמצאים בספרות ובפרסומים פופולריים. עם זאת מובא כאן סיכום קצר של הממצאים שאולי יעורר מחדש את הסקרנות המחקרית באתר חשוב זה ולהבהיר את תוצאות הפעולות המחודשות בו.

מיתוס המקבים, איתור מודיעין העתיקה (מקום מושבם של המקבים והמקום שבו פרץ המרד נגד היוונים בשנת 167 לפסה"נ) ובפרט אחוזת הקבר שבה נטמנו משכו לאזור את חוקרי ארץ ישראל הראשונים במאה הי"ט. לנגד עיניהם עמד תיאור הקבר המפורט המופיע בספר מקבים א (יג, כז–ל) ובכתביו של ההיסטוריון היהודי בן המאה הא' לסה"נ, יוסף בן מתתיהו, בספר קדמוניות היהודים (יג, 211–213). אבות הכנסייה אאוסביוס והירונימוס מתארים אף הם את מודיעין ואת מצבת הקבר. הקבר נזכר אף במפת מידבא מן המאה הו' לסה"נ. מן הכתובים עולה כי מודיעין שכנה סמוך ללוד (דיוספוליס) על הדרך הראשית העולה מן השפלה לירושלים.

בשנת 1866 פרסם הנזיר הפרנציסקני עמנואל פורנר ידיעה קצרה בעתון הצרפתי לה מונד שבה הוא מזהה את מודיעין העתיקה עם הכפר אל-מידיה. מקורו של זיהוי זה בדמיון הפונטי בין השמות וקרבתו של הכפר ללוד (גרן ו' תשמ"ד, תיאור שומרון, ירושלים, א:289).

בעקבות זיהויו של פורנר ביקר בכפר אל-מידיה ויקטור גרן, הנוסע וחוקר ארץ ישראל הנודע, בשנת 1870 (גרן תשמ"ד א:281–295). לאחר שחקר את זקני הכפר הוא התמקד ברכס שממערב לנחל מודיעין, מול הכפר, שעליו שלוש חורבות עתיקות: קובור אל-יהוד, ח' אל-חמאם וח' אל-ע'רבאוי (קבר השיח'). שלושת המתחמים היו על פי הכפריים מכלול של עיר אחת שנקרא בפיהם ח' אל-מידיה. גרן התרגש מהמידע החדש וכתב: "ובכן שם, ולא בכפר המכונה באותו שם, יש לחפש את שרידי העיר מודיעין". הוא החליט לחפור שרידי מבנה מלבני מרשים (25.0×6.5 מ') עשוי אבני גזית משובחות, הסמוך לקבר השיח' שכונה בפי המקומיים אל-קלעה (המצודה). הוא ניקה את פינות המבנה ואת ראשי הקירות והתמקד בחלק המזרחי, שבו חשף חדר קבורה (איור 1:4) אשר לדעתו קורה בבנייה דמוית פירמידה כמתואר בספר המקבים ואצל יוסף בן מתתיהו. עוד גרס כי המבנה הכיל שבעה קברים כמניין האחים המקבים והוריהם. סמוך למבנה מצא גרן שברים של עמודי אבן מונוליתיים שאותם ייחס לאכסדרת העמודים המקיפה את הקבר המתוארת במקורות העתיקים. הוא מסכם: "אכן אין מקום לספק: מצא מצאתי את קבר המקבים והמחפורת שחשפתי החזיקה את אפרו של מתתיהו".

בעקבות תגליותיו מיהר גרן לירושלים לדווח לקונסול הצרפתי סנקביץ' ולאחריו סר בדחיפות לאדריכל מוס להתייעצות. מוס, בהיוודע לו דבר התגלית, מיהר אף הוא לאתר וקבע כי לבית הקבר שנחשף על ידי גרן חמישה חדרי קבורה עם מקום לשבעה נקברים. בדיווחו הוא כותב: "חורבות הקבר באל-מידיה מתאימות בהחלט לקבר המקבים, כפי שמתואר במקורות" (גרן תשמ"ד א:286).

קלרמון-גאנו הנוצרי האדוק והארכיאולוג הצרפתי הדקדקן החליט אף הוא לפענח את חידת הקבר ובספטמבר 1871 ערך חפירה בת שישה ימים במבנה שתיאר גרן (Clermont-Ganneau 1896:358–374). עבודתו היא המקיפה ביותר שנעשתה עד כה באתר ודוח החפירה מלווה באיורים ובתוכניות מאירי עיניים. קלרמון-גאנו חשף מבנה מלבני מרשים עשוי אבני גזית נאות (איור 4) בציר מזרח–מערב (26×6 מ'). קירות המבנה (1.3 מ' רוחב ממוצע) השתמרו לגובה מרבי של 3.5 מ'. הם עשויים אבני גזית נאות (0.5×0.9 מ' גודל ממוצע) המותאמות זו לזו בדיוק רב. למבנה ארבעה חדרים בנויים (איור 4: 1–4), שאינם קשורים זה לזה ופתחיהם בדופן הצפונית. החדר המזרחי (1), זה שנחשף על ידי גרן ולדעתו קורה במעין פירמידה, יוצא דופן בטיב בנייתו. הוא רבוע (6×6 מ'), בפינותיו ארבע אומנות (IVI; מידות 2.25×2.25 מ') בנויות היטב שבסיסן חצוב בסלע והן תומכות בקירוי עשוי לוחות אבן מלבניים גדולים במיוחד (3.00×0.75 מ', 0.6 מ' עובי) הנשענים על קרניזים מעוצבים (איור 5). אלו נשאו ככל הנראה את כובד משקלה של קומה שנייה, אך לדעת קלרמון-גאנו ספק אם הייתה זו פירמידה. לאורך דופנות החדר, למעט הצפונית, שקתות קבורה )איור 4: C–A; מידות 2.0×1.1 מ' בממוצע), חלקן חצובות וחלקן בנויות. בדופן הצפונית קרוע פתח מלבני בנוי בנייה נאה, מקורה בקשת בנויה חצי עגולה עשויה היטב. בצדו הפנימי של הפתח ניתן להבחין במזוזות מפולשות שנועדו לקלוט את הדלת שנפתחה לתוך חדר הקבורה. לאחר שחפר קטע מצומצם מצפון לפתח וחשף שני קירות מקבילים מחוץ לחדר הקבורה (W3A ,W1A) התוחמים את הפתח משני צדיו, הסיק קלרמון-גאנו כי אל חדר הקבורה הוביל מסדרון (Vestibule). ברצפת המסדרון (איור 4: L30) ורצפת חדר הקבורה נתגלו קטעי פסיפס עשויים אבני פסיפס קטנות. רצפת שוקת הקבורה המזרחית (איור 4:B) עוטרה אף היא בפסיפס צבעוני הנושא דגם צלב לטיני (Crux immissa), אשר לדעת קלרמון-גאנו אינו קדום למאה הה' לסה"נ. גם ברצפות שקתות הקבורה השכנות נמצאו שרידי פסיפסים. 

מניתוח סגנונות הבנייה ויחסי הקירות מבחין קלרמון-גאנו בשלושה שלבי בנייה המייצגים ככל הנראה מגוון תקופות. בשלב הראשון נחצבה מערת קבורה מטיפוס מערות המקמר האופיינית לתקופה הביזנטית (בבסיס חדר 1); לאחר מכן הוסרה תקרת המערה וחלקה העליון נבנה מחדש בנייה מרשימה על הפתח המעוצב, האומנות והמסדרון ונבנה חדר 2; בשלב האחרון נבנו חדרים 3, 4. בתוכנית המבנה מציין קלרמון-גאנו קיר איתן מתחת לקירות חדר 1 (איור 4: W11) שטיבו אינו ברור.

בעקבות חפירותיו קובע קלרמון-גאנו נחרצות כי מסקנותיו של גרן היו נמהרות, וכי ייעודו של המבנה עדיין עלום ומכל מקום נראה כי הבנייה המרשימה שנחשפה מקורה בתקופה הביזנטית ואופיו של המבנה נוצרי. קלרמון-גאנו אינו שולל את האפשרות שבעתיד תמצא ראיה חד-משמעית המצביעה על האתר כמקום קבורתם של המקבים. עוד הוא מוסיף: "ייתכן שמבנה זה נבנה על ידי הנוצרים כדי להנציח את מקום קבורתם של הקדושים המקבים".

בשנת 1873 פקד את האתר לוטננט קלוד רניה קונדר מטעם הקרן הבריטית לחקירות ארץ ישראל, התרשם מן המבנה וקבע כי לא ראה מבנה זהה לזה במחקריו בארץ (Conder C.R.1873. Jerusalem and El Midyeh. PEQ 5: 94). ב-1874 הוא חזר לאתר מלווה בצ'רלס טירוויט דרייק, מלומד אנגלי שהיה גם הוא חבר במשלחת המחקר הבריטית. דרייק ששרטט שחזור של הקברים קבע נחרצות: "לפי דעתי בלי כל ספק אלו הם קברי המקבים" (Drake T. 1874. Mr. Tyrwhitt Drake's Report. PEQ 6: 78).

בשלב זה התנצחו ביניהם בכתובים קונדר וגרן על זכות הראשונים בזיהוי הכפר אל-מידיה עם מודיעין הקדומה, אם היא שמורה לכומר עמנואל פונר או לשרל סנדריצקי שזיהה בשנת 1869 את קברי המקבים בקברי המקמרים באתר קובור אל-יהוד (קברי המקבים המסורתיים; Sandreczki C.H. 1870. The Rock Tombs of El Medyeh. PEQ 1: 245–251). ידוע היום כי זיהויו של סנדריצקי מוטעה מבחינה ארכיאולוגית והיסטורית. עוד נסב הוויכוח על מי הוא הראשון שזיהה את קבר המקבים במבנה המפואר הסמוך לקבר שיח ע'רבאוי. יתרה מזו, גרן נאלץ להתמודד עם האשמות חמורות ונוקבות מצד קונדר לגבי טיב חפירותיו באתר (גרן תשמ"ד: 288–295).

במלחמת העצמאות (1948) נקבע במקום משלט 219 מול הלגיון הירדני ועד היום ניתן להבחין ממערב לקבר השיח בתעלות הקשר הרדודות אשר נחפרו לתוך אדמת החורבה ואשר העלו שרידי ארכיטקטורה עתיקה.
במרוצת הדורות נשכח המבנה המרשים ונשדד, אבניו נלקחו לבניית כפרי הסביבה. עיי חורבות ומפולת אבני הבנייה מכסים את אשר נותר ממנו. עצי מחט שניטעו על ידי קק"ל בשנות החמישים של המאה העשרים מצלים על העזובה והשממה השולטים במקום.
אוהבי האזור וחלוצי המחקר המודרני בחבל ארץ זה, י' פרג ז"ל והגיאוגרף ז' ברעם, ניסו ללא הרף להביא לידיעת הציבור את מידת ייחודו וחשיבותו של המקום. בשנת 1980 הצליח ברעם בשיתוף הארכיאולוג צ' אילן ז"ל לערוך חפירת בדיקה קטנה לאיתור המבנה, ואכן קירות המעטפת נחשפו חלקית מחדש (ברעם ז' תשס"ז, בתוככי מודיעים-חקר צפונות ארץ המקבים ומורשתם: 264). לרגע זכה המקום לתהילה אך זו הייתה קצרת ימים. לאחר זמן לא רב הוא שוב נשכח ושקע לעזובה ולשיממון.
 
בשנת 2000 נערך על ידי מ' היימן ול' ברדה מטעם רשות העתיקות סקר פיתוח בתוואי המיועד לסלילת כביש 45, החוצה את חורבת הגרדי ואשר לימים בוטל  (חדשות ארכיאולוגיות 117). בחורבה תועדו מבנים מאבנים מסותתות, פריטים אדריכליים, בהם שבר עמוד, קברי מקמר חצובים ומערות קבורה, שלחלקן פיר כניסה ולחלקן חזית אנכית. כן תועדו מחצבות, בריכת אגירה רבועה חצובה (4×4 מ'), אגנים חצובים עגולים (כ-0.8 מ' קוטר, כ-0.4 מ' עומק) ובורות מים. הממצא הקרמי כלל שברי כלי חרס מהתקופות הברזל 2, הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה.

בשנת 2005 ערך ב' זיסו סקר לימודי בשלוש החורבות שלאורך הרכס מטעם אוניברסיטת בר אילן. הסוקרים זיהו קברי כוכים אחדים משלהי הבית השני ומקבצי קברים בעיקר מטיפוס קברי המקמר המתוארכים לתקופה הביזנטית. בח' חמאם זוהו מבנים, פריטים אדריכליים ושברי כלי חרס מן התקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (זיסו ב' ופרי ל' תשס"ח, מיקומן של מודיעין החשמונאית ומודיתא הביזנטית, לבירור סוגיה גיאוגרפית-היסטורית, קתדרה 125 :18).

יש לציין כי בקרב חוקרי העת החדשה מקובל לזהות בחורבת הגרדי את מקום אחוזת הקבר של המקבים או לפחות את ציון הקבר בתקופה הביזנטית, אך קביעה זו היא משאת נפש הנסמכת על עדויות נסיבתיות ולא על ממצאים ארכיאולוגיים ברורים.
העדות היחידה לקיומו של המבנה שהתנוסס בראש השלוחה, עם תחילת פעולות החישוף והניקוי של השנים האחרונות, הייתה אבני גזית גדולות רבות, פריטים אדריכליים, חוליות עמוד, אבני ראשה הפזורים על פני השטח (איורים 6–10) לצד עיי חורבות (איור 11). לפני שנים אחדות התקינו גופים דתיים בקבר השיח' ע'רבאוי מצבת אבן לציון קברו של מתתיהו המקבי.    

המשימה הייתה לאתר מחדש את המבנה שחשפו חוקרי המאה הי"ט ולבחון את אשר נותר ממנו.

האיורים והמפות של גרן וקלרמון-גאנו סייעו לאתר את המבנה המפואר יחסית לקבר השיח' ובו את חדר הקבורה המזרחי (מס' 1). בשטחו המשוער של חדר 1 ובסביבתו הוסרה עשבייה, פונו אדמת שפך ומפולת אבנים שנראה כי סגרו על חדר הקבורה. פינוי אבני המפולת נעשה בעזרת כלי מכני ולאחריו נערכה חפירה ידנית. אדמת השפך הכילה שברים אחדים וסחופים של כלי חרס מן המאה הי"ט וממצא מודרני.

בעקבות ניקוי חדר 1 אפשר היה לזהות פרטים במבנה כמו קווי המתאר העליונים של שוקת הקבורה A והבסיס החצוב של אומנה I (ר' איור 4, L40; איור 12), המופיעים בבירור בתוכניות ובאיורים בפרסומיהם של גרן וקלרמון-גאנו. זיהויים אלו שימשו עוגנים בשטח ואפשרו למקם נכון את שרידי המבנה שנחשף בחלקו בעבר על ידי חוקרים אלו (ר' איור 4). יש להדגיש כי הסרת השפכים והניקוי נעשו רק במפלסיו העליונים של חדר 1 וכי עדיין מרביתו קבור תחת עיי חורבות.
בהמשך הניקיון ממערב לחדר 1 נחשפו גדמי קירות איתנים W8 ,W7 (כ-1.5 מ' עובי) עשויים שני פנים של אבני גזית גדולות(1.2×0.6 מ' גודל ממוצע) וביניהם ליבת אבנים קטנות. קירות אלו נותרו מקירות המעטפת הצפוניים והדרומיים של חדר 2. המשכו של המבנה מערבה נשדד לחלוטין עד מפלס הסלע. החציבות שנותרו (L20 ,L10) הם תשלילי יסודות קירות W9 ו-W10 אשר נחצבו לתוך הסלע.
 
בחפירה רדודה ובניקיון השטח שמצפון לחדר 1 נחשפו שני ראשי קירות מקבילים
(W2 ,W1 מול W3) בציר דרום-מזרח–צפון-מערב (כ-4 מ' ביניהם). הקירות יוצרים ככל הנראה מעין מסדרון המוביל לפתח חדר הקבורה 1 (Vestibule כהגדרתו של קלרמון-גאנו) והם המשכם בתוואי ישר צפונה של קטעי הקירות W1A ו-W3A שנחפרו על ידי קלרמון-גאנו. מן הקיר המזרחי נוקה בדל קיר W1 והמשכו W2 (איור 13).
בשפך מעל קיר 1 התגלה שבר של לוח משחק ובו חצובות גומות (איור 14). קיר 2 (כ-1 מ' רוחב) בנוי אבנים מרובעות (0.30×0.35 מ' גודל ממוצע). נראה שזהו נדבך היסוד שהונח הישר על גבי הסלע ועל גבי יסוד זה הונחה אבן גזית מלבנית יוצאת דופן בממדיה (2.0×0.7 מ', 0.45 מ' עובי; איור 15) שלה סיתות שוליים וזיז בולט מוחלק. אבן זו יכולה להעיד על מראהו של מכלול הקבר. הקיר המערבי 3 (כ-1 מ' רוחב) בנוי אבני גזית נאות
(0.6×0.4 מ' גודל ממוצע) ויוצר פינות עם קירות W4 ו-W5 הנפתחים למרחבים אדריכליים נוספים ממערב (איורים 16, 17), הקבורים תחת הצטברות שפכים ומפולות.    
צמוד לקיר 3 בחלק הפונה לחלל המסדרון נמצאה אבן מרובעת (L50; מידות 1.1×0.7 מ'), שלא ברור אם זו אבן בנייה שהתמוטטה מקיר 3 או אומנה-מזוזה שתמכה בקירוי (איור 18).
המסדרון שבין קירות 1, 2 ו-3 לא נחפר, אלא רק נוקה מצמחייה ונחשף ברדידות בעזרת כלי מכני. עם זאת ניכר כי רצפת המסדרון כוסתה באבני בנייה שהתמוטטו מקירות אלו.
מעל גדם קיר 3 נוקה בדל ראש קיר דל 6 (5 מ' אורך חשיפה, 0.5 מ' רוחב) בציר צפון-מזרח–דרום-מערב שנבנה מאבני גוויל קטנות ואבני גזית בשימוש משני שנלקחו ממפולות המבנה המפואר. הקיר הוא שריד בנייה מאוחר שנבנה על חורבות המבנה המפואר. 
 
במרכז החורבה בור מים חצוב בסלע (L60; איורים 6:2; 4). בסביבה הקרובה של חורבת הגרדי זוהו קברי מקמרים (איור 10:2, 11), חללים תת קרקעיים (איור 7:2, 9, 15, 16), ספלולים ואגנים חצובים (איור 1:2–4, 5, 7, 8), חציבות (איור 2: 12–14 ומתחמים בקו סגול), ערמת אבני בנייה (איור 2, קו חום), ושרידי מבנה נוסף (איור 2, קו צהוב), ייתכן בנייה מאוחרת, כפי שמציין קונדר בביקורו באתר בשנת 1874 ובמפת ה-PEF (ר' Conder C.R. 1874. El Medyeh. PEQ 5: 95; Conder, C.R. and Kitchner. H.H. 1882. The Survey of Western Palestine. Vol. II Samaria: 340).
 
בדיקות שיקוף קרקע נעשו באוגוסט 2009 בשטח החורבה, בין קבר השיח' לסוללת האדמה (איור 2) והשתרעו על פני כ-6 דונם (איור 19; בקו שחור מבנה קבר השיח' והמבנה המפואר, הכתמים הוורודים מציינים חללים תת-קרקעיים וככל הנראה קווי קירות איתנים). הבדיקות נעשו בשתי שיטות: מכ"ם חודר קרקע (ground penetrating radar GPR) ואלקטרומגנטיקה השראתית (Frequency Domain EM) כדי להצליב נתונים ולהגדיל את אמינות התוצאות. שיטת העבודה כללה רישות השטח בקווי אורך ורוחב ובדיקות שתי וערב חוזרות ונשנות לאורכם ולרוחבם בתדרים שונים המשקפים עומקי חדירה שונים. תוצאות הבדיקה העלו כי מתחת לקבר שיח' ע'רבאוי ישנו חלל תת-קרקעי גדול שנחתך בחלקו המזרחי בחציבת מחפורת מודרנית עמוקה (איור 2, מחפורת דרומית). ייתכן שהמחפורת קשורה לעבודות קק"ל שבמסגרתן נפרצו שבילים ויוער השטח. מחפורת זהה (איור 2, מחפורת צפונית) נמצאת מצפון לחורבה וצמודה אליה סוללת אדמה (איור 2, קו ירוק) שנערמה בכלי מכני ובה אבני בנייה לרוב.
עוד העלו הבדיקות כי בשטח שבין קבר השיח לסוללה הצפונית ארכיטקטורה צפופה וחללים תת-קרקעיים וניתן לחלקו לשלושה ואף לארבעה תת-מתחמים. החלוקה מוצעת על סמך השינויים בתכונות האלקטרומגנטיות של תת-הקרקע. נראה כי בין מתחם למתחם חצץ קיר איתן.
חלק מן הקירות נחשפו בבדיקות של שנת 2006 (לעיל), חלקם מבצבץ מתחת למבנה קבר השיח' ומרביתם חבוי מתחת להצטברות העפר והמפולות.
 
טיבו של המבנה ותיארוכו עדיין אינם ברורים. אף על פי שהבדיקה הייתה שטחית ומצומצמת ולא כללה חפירה ארכיאולוגית מסודרת, ניתן להעלות השערות מתודולוגיות, שחלקן הועלו כבר בעבר, הנובעות מן הבדיקה ומניתוח הממצא:
1. ממדי המבנה גדולים בהרבה ממה שחשפו חוקרי המאה הי"ט והם כוללים אגפים נוספים המשתרעים על פני שטח של שישה דונם, אם כי לא ברור עדיין האם האגפים שייכים למכלול אחד ולתקופה אחת.
2. איכות בנייתו וגודלו של מבנה הקבר אינם שכיחים באדריכלות הקדומה ובטיפוסי הקברים הידועים במודיעין ובסביבתה ומעידים על חשיבותו (איור 20; שימו לב לאומנות חדר מס' 1 המחזיקות קירוי. החלק התחתון בשחזור מבוסס על ממצאיו של קלרמון-גאנו. החלק העליון הוא שחזור דמיוני). שרידיו יכולים להעיד כי לפנינו בית קבר הבנוי בפאר רב על פי מיטב המסורת היהודית (קבר חצוב באבן, נחלת אבות שבה נעשו שינויים במרוצת הדורות), ההלניסטית (קבר בנוי ובו אכסדרות ועיטורים אדריכליים) והמצרית (ייתכן שהיה מקורה בפירמידות המציינות את 'הנפש').
3. באתר נחשף מבנה קבר גדול אשר במרכזו חדר קבורה מפואר (חדר 1). את המסדרון לחדר הקבורה ניתן להשוות בזהירות למסדרון, לחצרות ולמבוא בקבר יסון בירושלים
(Rahmani L.Y. 1967. Jason’s Tomb. IEJ 17:61–113).
חדר הקבורה (מס' 1) הבנוי אומנות אדירות ומקורה בלוחות אבן, יוצא דופן באדריכלות הקבורה הקדומה וייתכן שהוא תוספת מאוחרת מן התקופה הביזנטית. ניתן להציע בזהירות השוואות למבני המאוזולאה של צפון-מערב סוריה דוגמת האס (Hass) ודנה
(Dana) (ר' de Vogue M.1865–1877. Architecture civile et religieuse du Ier au VIIe siecle :Syrie centrale. Paris: Pls. 7, 73, 77, 88).
4. למבנה שלבי בנייה אחדים שתיארוכם וטיבם אינו ברור עדיין. אחד מן השלבים, הכולל ריצוף שקתות הקבורה בפסיפס הנושא דגם צלב, מתוארך לתקופה הביזנטית. ריצוף כזה אינו שכיח בקברים מתקופה זו ואף לא בקריפטות ומעיד, כפי שהדגישו חוקרי האתר, כי האתר קודש על ידי הנצרות הקדומה. הנצרות הקדומה והצלבנים ראו במקבים מרטירים וייתכן כי בעקבות גילוי קבריהם הם ראו בשיקומם יעד ראוי.
5. קביעותיו של קלרמון-גאנו וחוקרים נוספים ראויים לבחינה מחודשת ומעמיקה.
6. בנייתו של קבר שיח' סמוך לשרידי המבנה מעידה כי האתר התקדש גם בעיני המוסלמים.
7. מקבץ השמות ח' אל-מידיה, אל-קלעה, קובור אל-יהוד, סית ע'רבאוי סביב הרכס ממערב לנחל מודיעין מחזקים את הסברה כי זהו האזור של מודיעין הקדומה ושל קברי המקבים.
8. ממדי האתר, תוכניתו, מיקומו, טיב בנייתו והפרטים האדריכליים המשולבים בו, עונים בנקל על תיאורי הקבר המופיעים בספר המקבים ואצל יוסף בן מתתיהו.
 
העדויות הארכיאולוגיות הנסיבתיות מחזקות את אפשרות הזיהוי של חורבת הגרדי עם אחוזת הקבר של המקבים או לפחות עם ציון הקבר בתקופה הביזנטית. חפירה ארכיאולוגית מסודרת ושיטתית תספק תשובות, ותאשש או תזים את זיהויו של האתר.