ריבוע A1. נחשפו שרידי קיר (W118; אורך חשיפה 3.4 מ', רוחב 0.8 מ', גובה השתמרות 0.27 מ'), שנבנה בציר מזרח–מערב באבני גיר גדולות ובינוניות מסותתות ובאבני גוויל קטנות. הקיר השתמר לגובה של נדבך אחד; במרכזו הוא לא השתמר כלל. הקיר הושתת על אדמה חומה (L137). מצפון לקיר נחשפו מפולות של אבני גוויל קטנות, שהתמוטטו כנראה מהקיר. מדרום-מערב לקיר, במפלס נמוך ממנו, נחפו שרידי טבון שממנו השתמרו מפלס מעוגל של לבני בוץ (L123; קוטר 0.75 מ') וסביבו חומר שרוף ופחם.

 
ריבוע A2. במזרח הריבוע נחשפו מפולות של אבני גוויל קטנות וקטעי רצפות של טיח אפרפר שמעורבים בו גריסי פחם (L119). במרכז הריבוע התגלה מתקן מלבני (L141; מידות 0.5×1.5 מ', עומק 0.24 מ'; איור 2), שדופנותיו נבנו באבני גיר גדולות מהוקצעות ובאבני גוויל בינוניות וקטנות, שלוכדו בחומר מליטה אפרפר. בפן הפנימי של האבנים בדופן המזרחית של המתקן השתמרו שרידי טיח אפרפר שמעורבים בו פחם וגריסים לבנים. מסד המתקן נבנה באבני גוויל קטנות שלוכדו במלט אפור שמעורבים בו גריסי פחם וגריסים לבנים, והוא הושתת על החול, המאפיין את רמלה. הדופן הדרומית של המתקן לא השתמרה, ונראה כי היא נפגעה בימינו (L104). בתוך המתקן התגלו אדמה חומה וחרסים רבים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה. אפשר שזהו מתקן תעשייתי. מתקנים תעשייתיים דומים מהתקופה האסלאמית הקדומה התגלו בחפירות באתר מצליח (ר' חדשות ארכיאולוגיות 121).
 
ריבוע A3. התגלה מתקן מעוגל (L116; קוטר פנימי 0.8 מ'; איור 3), שנבנה בבנייה יבשה מנדבך אחד של אבני גוויל בינוניות וקטנות. המתקן הושתת על שכבה של אדמת חמרה חולית (L122). בתוך המתקן התגלתה אדמה אפורה (L128), שמעורבים בה פחם, שברי קדרות בישול וסירי בישול ועצמות בעלי חיים. ייתכן כי המתקן שימש מוקד שרפה או טבון. סמוך למתקן מצפון-מערב התגלתה אבן טחינה לא באתרה (L143), התחומה באבני גוויל קטנות. אפשר שהאבן שימשה כאן בשימוש משני כמשטח עבודה. קרבתה של האבן למתקן מלמדת שהייתה אולי קשורה אליו.
 
ריבוע B1 (איור 4). התגלו שרידים של קירות ורצפה. אבני הבנייה נשדדו ברובן ולכן ההשתמרות אינה טובה. תעלות השוד של הקירות מסייעות לעקוב אחר מהלכם. הקירות הושתתו על אדמה חומה. בחלק הדרומי של הריבוע התגלה קטע של קיר (W144), שנבנה בציר מזרח–מערב באבני גוויל קטנות. קטע נוסף מהקיר התגלה בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע. אל קיר 144 ניגש מצפון קיר נוסף (W110; אורך השתמרות 2.1 מ', רוחב 0.6 מ', גובה השתמרות 0.16–0.20 מ'), שנבנה בציר צפון–דרום באבני גוויל בינוניות וקטנות והשתמר לגובה נדבך אחד. בין אבני הקיר התגלו קטעים של טיח אפור שמעורבים בו גריסי פחם וגריסים לבנים. בחלק הצפוני-מזרחי של הריבוע התגלו שרידי קיר נוסף (W140; אורך 2 מ', רוחב 0.6 מ', גובה השתמרות 0.18–0.20 מ'), שנבנה בציר צפון-מערב–דרום-מזרח באבני גיר מהוקצעות בינוניות וקטנות ללא חומר מלכד. הקיר השתמר לגובה של נדבך אחד עד שניים. מצפון לקיר התגלו קטעים של רצפה אפורה ואבני גוויל קטנות פזורות (L145). מתחת לקירות ולצדם התגלה ממצא קרמי המתוארך לתקופה העבאסית.
 
בחפירה התגלה ממצא קרמי מועט המתוארך לשלב המעבר מהתקופה הביזנטית לתקופה האומיית ומקורו בעיקר בשכבת החול. ממצא זה כלל שברים של קערה FBW (איור 5: 1), סיר בישול (איור 5: 2) וקנקן (איור 5: 3). עיקר הממצא בחפירה מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה ומקורו במילויים שמתחת לשרידי הבנייה ולידם. ממצא זה כולל קערות מזוגגות (איור 5: 5–7), קערות פשוטות המוכרות היטב מהאזור שיוצרו כנראה בייצור מקומי (איור 5: 4, 8), קערות שעוטרו בחריתה ובצביעה (איור 5: 9), קדרות מעוטרות בעיטור סירוק (איור 5: 10, 11), המוכרות מסוף התקופה הביזנטית וממשיכות כמעט ללא שינוי עד למאה הי' לסה"נ ואף מאוחר יותר, פכים עשויים מטין צלהב, חלקם מעוטרים (איור 5: 12–15), הנפוצים מאוד בתקופה האסלאמית הקדומה, ושברי נרות (איור 5: 16–18) הנפוצים בכל רחבי הארץ למן המחצית השנייה של המאה הח' עד למאה הי' לסה"נ, מהם אחד המעוטר בדגם של יונה (איור 5: 17) ואחר המעוטר בדגם אשכולות ענבים (איור 5: 18). על פני השטח התגלו שתי מקטרות המתוארכות לשלהי התקופה העות'מאנית, האחת (איור 6) מחופה בצבע אפור וממורקת, ולה קנה קצר מרוכס שלו חתך משולש (9 מ"מ קוטר) והיא מעוטרת בדפוס בדגם של מעוינים שבתוכם עיגולים, והשנייה (איור 7) היא מקטרת מטיפוס בסיס דיסק, מחופה אדום וממורקת, ולה קנה ארוך המתרחב כלפי מעלה (1.7 ס"מ קוטר) המעוטר בחלקו העליון בדפוס בדגם של עיגולים התחומים בין שני פסי מקדה אופקיים.
ממצא הזכוכית בחפירה כולל 180 שברים של כלי זכוכית, כשליש מהם אינדיקטיביים, ובהם כלים המוכרים מרמלה בתקופה האסלאמית הקדומה וכן כלים נדירים יותר המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית (המאה הז' וראשית המאה הח' לסה"נ). הכלים עשויים בניפוח, ובהם קערות, כוסות, בקבוקים ונרות כלילה, רובם עשויים מזכוכית כחולה-ירקרקה המכילה גופיפים שחורים, בעיקר על השפה, ועליה כתמי בלייה צהובה. הממצא כולל שבר קערה גלילית קטנה (איור 8: 1), שלה שפה מקופלת היוצרת חלל קטן והיא מתוארכת לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית ונפוצה ברמלה במאה הח' לסה"נ; שבר שפה עדינה, מעוגלת וצבוטה (איור 8: 2), היוצרת פייה מעוגלת ושייכת כנראה לפכית, מטיפוס המוכר באזור בתקופה הביזנטית; שבר שפה רחבה ומקופלת (איור 8: 3), השייכת לקערה הדומה לקערה 1 או לבקבוק גדול המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית או לתקופה האסלאמית הקדומה; שבר בסיס של כלי (איור 8: 4) שההקבלות אליו נדירות, ייתכן שזהו חלקה התחתון של הפכית באיור 8: 2, שגופה הולך וצר כלפי מטה והבסיס קטן וקעור ולו טבעת עדינה חלולה; שבר של בסיס שטוח, מעובה (איור 8: 5), המעוטר בתחתיתו בצילוע רדוד שנעשה בניפוח לדפוס ונראה שהיה חלק מקערה גלילית שעיטורה אופייני למאות הז' והח' לסה"נ; צוואר מרוכס של בקבוק דק-דופן (איור 8: 6), שהיה נפוץ באזור בתקופה האומיית ובעיקר בתקופה העבאסית; בסיס קעור, מעובה, של בקבוק (איור 8: 7); שבר גוף של בקבוק (איור 8: 8), המעוטר בשני חוטים צהובים היוצרים דגם דמוי מזלג כפול (bifurcated), המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית (המאות הז' והח' לסה"נ); ושבר חלקה התחתון של כוס גלילית, שלה בסיס עבה ושטוח (איור 8: 9), והיא יוצאת דופן בזכוכית חסרת הצבע שלה בגוון ירקרק, בבלייה השחורה ובעיטור של חריתות אופקיות, ונפוצה מאוד ברמלה, קיסריה וטבריה למן שלהי המאה הט' ועד ראשית המאה הי"א לסה"נ. שבר כוס זה הוא אחד הכלים המאוחרים באתר ומקורו בהצטברויות שמעל שרידי הקירות.
בחפירה התגלו שישה מטבעות, מהם זוהו שלושה פלסים מנחושת (ר"ע 104779–104781) ודרהם אחד מכסף (ר"ע 104782), המתוארכים כולם לתקופה העבאסית (המאה הט' לסה"נ). חלק מהמטבעות התגלו מתחת לשרידי הבנייה וחלקם התגלו בהצטברויות מעליהם.
בחפירה התגלו כמה חפצי ברונזה, ובהם טבעת, קרס, שבר ספטולה (איור 9) וכן כלי ליציקת שמן לנרות שהשתמר היטב (איור 10). כלים דומים ליציקת שמן לנרות התגלו בכמה חפירות, למשל בחולות יבנה (ר' חדשות ארכיאולוגיות 118) וברמת גן (ר' חדשות ארכיאולוגיות 121), והם תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה.