שטח א'. נחשפו שרידי מבנה רבוע (כ-4.5×8.5 מ') וצמוד אליו מצפון חצר במידות דומות (איורים 1, 2). המבנה נפגע בעבודות הדחפור, ונראה כי הוא הופרע גם בתקופה קדומה. הקירות החיצוניים של המבנה (W209 ,W208) נבנו באבני כורכר מסותתות (0.40.9×0.4 מ'). קיר 209 נבנה משלוש שורות של אבנים (1.2 מ' רוחב) והשתמר לגובה של 4-1 נדבכים (0.85 מ' גובה השתמרות מרבי). הקיר השתמר במלואו רק בחלקו המערבי. הוא מסתיים בצדו המזרחי בקו ישר, ומעבר לו נחשפה רצפה מטויחת (לוקוס 105), ונראה שהיה זה פתח כניסה. המשכו של הקיר למזרח (W202) נפגע קשות, והוא נבנה על גבי קיר יסוד (W201). קיר 208 נבנה משורה אחת של אבני כורכר מסותתות (0.3×0.6 מ'), פרט לקצהו הדרומי שנבנה משתי שורות של אבני כורכר, והשתמר לגובה של שלושה עד ארבעה נדבכים (0.9 מ' גובה השתמרות מרבי). הקיר המזרחי לא השתמר, אך השתמר חלק מקיר היסוד שלו (W200). המבנה מחולק לתאים צרים מוארכים ללא פתחים (לוקוסים 101, 102, 104; 0.8 מ' רוחב), שהופרדו בקירות מחיצה

(W205 ,W204 ,W203), שנבנו משורה אחת של אבני כורכר (0.3×0.8-0.4 מ') והשתמרו לגובה של 12 נדבכים (איור 3). התאים טויחו בשכבה עבה של טיח בקרקעיתם ובחלקם התחתון של קירות המחיצה. בכל התאים התגלו שברי עצמות אדם, וסביר להניח שהם שימשו לקבורה.

החצר (לוקוס 100) נפגעה קשה בעבודות הדחפור. התגלו קטעי רצפת טיח וספלול (0.3 מ' קוטר, 0.3 מ' עומק), השקוע בקטע של רצפה מטויחת. בחלקה הצפוני של החצר נחשפה שורת אבני כורכר מתפוררות (W207), אולי עדות להפרעה קדומה במבנה.
מתחת למבנה ולחצר נחשפו שרידי קירות מסד, שנבנו באבני כורכר. בפינה הדרומית-מזרחית של המבנה נחשפה פינה של קירות המסד (W201 ,W200), שנבנו מנדבך אחד של אבני כורכר גדולות, מסותתות גס. נראה כי קירות המסד בלטו כדי 0.2 מ' מקירות המבנה. מתחת למפלס החצר נחשף קטע מקיר מסד נוסף (W206), שפינה שלו התגלתה מתחת לרצפת תא 102. בין קירות המסד ומתחתם התגלה מילוי של אדמה שחורה מהודקת שמעורבים בה אבנים וחרסים (כ-0.7 מ' עובי מרבי). הגובה הכולל של תשתית המאוזולאום הגיע לכדי 1.3 מ'.ניתן לשער שהסיבה לבניית תשתית כזו היא קרקע לא יציבה באזור משופע בחולות וביצות.
הממצא הקרמי במבנה מתוארך למאה הב' לסה"נ, והוא כולל קדרת בישול (איור 4: 1), פך שלו שפה רבועה המתוארך לשלהי המאה הא' ולמאה הב' לסה"נ (איור 4: 2), כלי אנטיליה מהמאה הב' לסה"נ (איור 4: 3, 4), קנקני שק (איור 4: 58), המתוארכים למאות הא'-הב' לסה"נ, פרט לקנקן 8 הנמשך גם למאה הג' לסה"נ, ונרות דיסקוס מהמאה הב' לסה"נ (איור 4: 911). עוד התגלה במבנה כלי זואומורפי דמוי חזיר בר (איור 5), העשוי בדפוס מטין אדמדם גריסי (12 ס"מ אורך, 5.5 ס"מ רוחב, 8.5 ס"מ גובה). ראש החזיר מכוייר רצועות מקבילות שיוצרות צילוע עדין, והגוף מכוייר בקווים אלכסוניים מקבילים ובניקוד בכלי חד. הכלי שימש לאגירת נוזל, בגב החזיר יש פתח מילוי ואילו באפו ובראשו יש פתחי יציאה. בתל דור התגלו כלים דומים עשויים טין מפולם ומחופים בחיפוי מבריק, והם ככל הנראה כלים מיובאים. הכלי שהתגלה באתר גס יותר והוא אינו מחופה, לכן נראה שהוא תוצר מקומי.
קבורה במאוזולאום הייתה מקובלת בעיקר אצל נוכרים אך גם אצל יהודים, שהניחו את הנפטרים בתוך סרקופגים. במבנה שנחפר באתר אין זכר לסרקופגים ונראה שהתאים המוארכים שימשו כתאי קבורה. מאוזולאום ובו חלוקה פנימית דומה התגלה בבית הקברות של פלוסיון בצפון סיני והוא מתוארך לתקופה הרומית הקדומה (א' אורן, 1980, סקר בצפון סיני 19721978, בתוך: ז' משל וי' פינקלשטיין [עורכים], קדמוניות סיני, עמ' 26).
 
שטח ב'. תועדו שמונה קברי ארגז, שנבנו בציר צפון-מזרח–דרום-מערב מלוחות אבן שטוחים, ובתוכם הובחנו עצמות אדם. שלושה מהקברים נחתכו במהלך עבודת הדחפור ויתר חמשת הקברים השתמרו במלואם. נראה שזמנם של הקברים התקופה העות'מאנית או ימי המנדט הבריטי.